-------------------------------------------------

[1] הוקשה לתוס' על פירש"י שפירש שמיירי דוקא באופן שיכול לסלקו בזוזי, דבכה"ג פשיטא דמותר, דודאי שאינו שלוחו לתת יין נסך. אלא מיירי שלא יכול לסלק לעוצר אלא ביין, ובכו"א מותר, דכיון שאמר לו כן משמע שתסלקנו במה שתוכל ואינו מצוונו דוקא ביין נסך, ולכך לא חשיב כפורע חובו מיין נסך. ורק כשאומר עול תחתי, דאז משמע שתפרע למלך תחתי מה שאני צריך לפרוע - בזה הוי כמו שמצוונו לפרוע דוקא מיין נסך.

[2] כתבו התוס' דכל הנדון אם עכו"ם קונה במשיכה או במעות, הוא רק במקח וממכר, אבל במציאה ובמתנה לכו"ע קונה במשיכה.

[3] וכן פסק ר"ת להלכה.

[4] וכן פסק רש"י להלכה, ועי' בתד"ה שקילו, בתי' השני, שהוכיחו התוס' דאיכא מאן דס"ל שעכו"ם קונה או במשיכה או במעות ובתד"ה דאי, הביאו שיטה שעכו"ם צריך גם משיכה וגם כסף כדי לקנות.

[5] ס"ל לאביי שמעיקר הדין אין מקח טעות אחר שנתן מעות, כיון שצריך היה לבדוק הסחורה לפני שיתן מעות, ומדלא בדק גמר בדעתו לקנותה איך שהיא. ורבא חולק וס"ל דבכל אופן היתה זו משיכה של מקח טעות, דאין ישראל רוצה לקנות ע"ז.

[6] ס"ל לרבא שבכל ענין הוי מקח טעות, אולם בשלא נתן מעות לא מיחזי כע"ז ביד ישראל.

[7] הגם דהוי מקח טעות מעיקר הדין וכנ"ל, מ"מ כיון שכבר נתן מעות, מיחזי כע"ז ביד ישראל, ולכך לא יחזיר, וצריך להוליך הנאה לים המלח.