[1] פירוש כגון שני אחים ראובן עשיר ושמעון עני, שהניח להם אביהם מרחץ שא"א לחולקו, ולכו"ע הם בו שותפים דרק גוד איכא, דהיינו ששמעון העני אומר לראובן קח אותו אליך ותן לי חצי מעותיו, אולם איגוד ליכא, דאינו אומר לו שהוא יקחנו ויתן לראובן חצי מעות.

[2] פירוש כגון עבד שהיו לו שני אדונים, והראשון שחררו, דאז רק איגוד איכא, דהיינו שהעבד אומר אני אקנה עצמי ממך ואכתוב לך שטר על חצי דמי, אבל גוד דהיינו שאתה האדון תקנה את חציי הבן חורין ליכא, דאין דמים לבן חורין, ולכך לכו"ע אילולי הטעם של תיקון העולם היו ממשיכים להיות שותפים.

[3] נחלקו ר"י וריצב"א בתד"ה אית, האם אחד מהם יכול לומר לחבירו אני מסכים לקנות את חלקך או למכור את חלקי רק בדמים יקרים יותר מאשר שוה חציו, לר"י יכול לומר כן [דהרי גם הוא נכנס לזה הספק דאולי ישלם יותר ממה שצריך], ולריצב"א לא יכול לומר דא"כ תמיד העשיר יסלק את העני ע"י שיעלה בדמים בסכום שלא יוכל העני לתת.

[4] אלא שלפי"ז קשה דא"כ אם גם צד הבן חורין שבו וגם הצד עבדות שבו מותר בממזרת, למה נכוף את רבו לשחררו בשביל קיום מצות שבת ופריה ורביה, שישא ממזרת. ותי' התוס' דאין זו תקנה להרבות ממזרים בישראל.

[5] ואף שגם נתין הוא מפסולי קהל, ולכאורה יש להתיר לו שפחה או עבד כמו לממזר. תי' התוס' דאיסור שפחה הוא משום לא יהיה קדש, וממזר הוא מציאות של קדישות, ולכן מותר בעבד או בשפחה, משא"כ נתין שלא נולד מאיסור קדישות.

[6] ואפילו למ"ד שלומד שאיסור זכור ובהמה הוא מאיסור קדישות, וא"כ אולי יש להתיר לממזר בהם. זה אינו, דמה שהתירו הוא רק בקדישות של בני אדם והיינו זכר עם נקבה שהיא מינו, אבל לא זכור ובהמה שאין זה אותו מין איסור קדישות.

[7] דלמסקנא שנחלקו רבנן ורשב"ג בטול אתה כשיעור ואני פחות שלרשב"ג לא יכול לכפותו לקבל מתנה או לשלם את הפרש הדמים, ולרבנן כן, אין ראיה כלל מה סברתם בגוד או איגוד.

[8] ואפילו למאן דאית ליה גוד או איגוד לא חולקים, כיון שמיירי שאין הכריכות אותו דבר אלא זה תורה וזה נביאים, וא"כ שניהם צריכים לכל אחד מהן, והוא כמו הדין דלקמן דשתי שפחות שאחת מבשלת ואחת אורגת ששתיהן צריכות לכל אחד, שלכו"ע לא אמרינן בהם גוד או איגוד לענין לחולקם, ר"ל שאחד יטול אחת מהן והשני את השניה, אלא או שיהיו שותפים בשתיהם או שאחד יטול את שתיהן ויעלה דמים לחבירו.

ואף שכאן בסוגיא רצתה הגמ' לומר שלמ"ד דאמרינן גוד או איגוד יחלקו את שתי הכריכות ביניהם. זה דוקא לפי ההו"א שחשבנו שדברי שמואל שחולקים אפי' כשאחד רוצה, ואיה"נ יכלה הגמ' לדחות ולומר דלטעמיך גם למ"ד גוד או איגוד לא חולקים כששניהם צריכים לזה ולזה, [תד"ה ואי].

[9] _אולם בס"ת לבד זה מחלוקת ר"נ ורב אשי לקמן בדף י"ד ע"א.

[10] שיטת רש"י דכל הספרים נגללין מתחילתן לסופן, וכן פירש ג"כ לקמן בדף י"ד רע"ב בספר עזרה שלתחילתו הוא נגלל, היינו מתחילתו לסופו.

[11] כן גירסתו בסוגייתינו, וס"ל דכל הספרים נגללים מסופן לתחילתן, וכן מפורש גם במסכת סופרים.

[12] ס"ל כר"י, אולם מקיים גירסת רש"י ומעמידה דוקא במדביק תנ"ך, דאז אין נכון לעשות עמוד בסופו ולגלול מסופו לתחילתו, היות שאז נראה כאילו התורה היא השומרת לנביאים, ולכך במדביק תנ"ך עושה להיפך בתחילתו משאיר כדי לגול עמוד ובסופו כדי לגול היקף, וגוללו מתחילתו לסופו כדי שתהיה תורה מבפנים ונביאים וכתובים מבחוץ.