[1] בסוגיין אמרינן דאינו גובה לא מן היורשים ולא מן הלקוחות, אולם למסקנא לקמן מבואר דאף שלא יצא קול ולכך אינו גובה מן הלקוחות, מ"מ מן יורשים גובה - רשב"ם ד"ה אינו גובה, וראה עוד בתד"ה מלוה.

[2] כן הוא שיטת תוס' בד"ה ואי סלקא דעתך, שיכל לתרץ את הסתירה בין הברייתות, דזה שאמר שלגבי לוקח הוי קול מיירי בלוקח בשטר והוא בין לענין חזקה ובין לענין מחאה, ומה שאמר שלא הוי קול ולא חשוב מחאה זה כשלקח בעדים, וה"ה שלא חשוב חזקה כדברי רב לעיל. [וראה במהרש"א שביאר דאף שמחאה סגי בפני שנים, וא"כ יש קול בעדים, היינו דוקא כשמוחה להדיא אבל אם רק מכר בפני עדים לזה אין קול]. אולם הרשב"א כאן חולק וס"ל דגבי מחאה גם בלקח בעדים הוי קול, ולכך לא יכל לתרץ שמה שלא חשוב מחאה הוא בלקח בעדים ומה שחשוב חזקה זה בלקח בשטר, היות דס"ל שלוקח בעדים יש לו קול לענין מחאה.

[3] לרשב"א הנ"ל כאן חשוב קול.

[4] וכגון שנחת לחלק המובחר שבשדה והחזיק בו, ובא חבירו וערער עליו שלא ברשותו החזיק.

[5] כן מבואר בגמ' ששותף חשוב כיורד ברשות, אפי' אם ירד בלא רשות שותפו, ודינו כאריס ברשות שנוטל בשדה שאינה עשויה ליטע כעשויה ליטע. ובגמרא מבואר שנוטל ג"כ בשבח המגיע לכתפים, ולרשב"ם (ולרש"י) פירושו שנוטל בגמר הפרי [ועי' תד"ה שבח], וביאר הריטב"א, שר"ל שנוטל את כל חלקו ועוד נוטל חצי השבח בחלק חבירו, ונמצא שמכיון שהוא זה שעבד בה לבד לכך נוטל ג' רבעים מכל השדה. עוד מבואר בתד"ה שבח (בסופו) שלשיטה זו הם שני דינים, ר"ל דנוטל בשבח המגיע לכתפים ובשדה שאינה עשויה ליטע כעשויה ליטע, וכן משמע גם בריטב"א.

[6] וראה בתד"ה שבח דיש בזה ב' פירושים שחולקים. א' שהוא כדין אריס. ב' (פירשו לרש"י) שהוא כדין קבלן שנוטל שכרו ומסתלק, וראה לקמן בהרחבה.

[7] פירשו התוס' בסוף דבריהם לבאר את שיטת רש"י, שלכאורה קשה לשיטתו למה אמר גם שבח המגיע לכתפים וגם בשדה שאינה עשויה ליטע שהיא כעשויה ליטע, יאמר בקיצור שמקבל בשדה שאינה עשויה ליטע כעשויה והיינו כאריס. ותירצו דביורד לשדה חבירו העשויה ליטע שלא ברשות ונטעה שדינו כפי כמה שרוצה אדם ליתן כדי שיטעו שדהו, זה אינו כאריס, אלא כמו קבלן שמקבל שכרו והולך, דדוקא באריס שמשביח בשדה כמה דברים דינו לקבל מחצה או שליש. ונתחדש כאן בשותף שמקבל שבח המגיע לכתפים, ר"ל שמקבל בפירות לא כיורד לשדה חבירו שלא ברשות שמקבל רק כקבלן, אלא מקבל השותף כאריס.

[8] וזה הפירוש לר"ת שבח המגיע לכתפים, והטעם דאף שעשו את דינו כיורד ברשות, אולם למעשה הלא ירד שלא ברשות, ולכך לא נוטל בשבח הבא מאליו כדין אריס, אולם אינו דומה ליורד בשדה חבירו שלא ברשות שאם נטע בשדה שאינה עשויה ליטע נוטל וידו על התחתונה.

[9] והיינו דאמר בשדה שאינה עשויה ליטע שהיא כשדה העשויה ליטע, וכנ"ל.