[1] ר"ל שאינם כדף של נחתומים המשמש אדם ותשמישי אדם.

[2] פי', דהנה נחלקו במנחות דף צ"ו ע"ב היכן היתה המסגרת. דלמ"ד שהיתה למעלה על טבלת השולחן, א"כ הוי השולחן כלי עם בית קיבול. ולמ"ד מסגרתו למטה היתה אין לו בית קיבול, ומה שיש לדון בו הוא רק משום טבלא המתהפכת וכדלקמן.

[3] דבשולחן שבמקדש כתיב שולחן הטהור, מכלל שהוא טמא, וכיון שמסגרתו ברגליו היתה אין לו בית קיבול, וע"כ שטמא משום טבלא המתהפכת.

[4] דאין ראיה מהשולחן, דלמ"ד הזה יש לו לשולחן בית קיבול, ורק יש להסתפק שאולי טבלא המתהפכת (שאין לה בית קיבול) היות שהיא עדיפא משאר פשוטי כלי עץ וראויה להשתמש משני צדדים היא טמאה גם מה"ת.

[5] והיא בכלל הפשוטי כלי עץ שנתרבו בדרשא דספרי, דכל כלי עץ, אולם דרשא זו כתבו התוס' שהיא רק אסמכתא, ולכן אין טומאתה רק מדרבנן.

[6] המדייק היטב בסוגיא ובראשונים, יראה דיש מחלוקת משולשת איך לפרש מה דקיי"ל דשאיבה היא פסול דרבנן, דרשב"ם פירש אפי' במקוה שלם שנפלו לו רוב מים. ולר"ת במקוה שאינו שלם. ור"י ס"ל שאפי' במקוה שכולו שאוב פסולו רק מדרבנן.

[7] כן כתב הרשב"ם בד"ה ומתמה גמ' מכלל דשאיבה דאורייתא בסופו, וז"ל: ולעיל נמי גבי צינור המקוה היה עשוי כבר כהוגן ואח"כ קבעו שם צינור, כדקתני פוסל את המקוה, מכלל דהיה שם מקוה מעיקרא, הלכך פסולא מדרבנן הוא. ומבואר שאפי' מקוה שלם יכול להפסל. [וזה דלא כהרש"ש שהגיה ברשב"ם ופירשו כשיטת ר"ת, וכבר נחלקו עליו האחרונים]. אלא שלא נתבאר ברשב"ם כיצד נפסל מקוה שלם. ויש מן האחרונים שמפרשים שמיירי שנטל סאה מהמקוה ונתן סאה מים שאובים וכן הלאה עד שנחסרו רוב מי הגשמים שהיו בו [וזוהי גם שיטת הרמב"ם בפרק ד' ממקוואות הל' ז']. ויש מפרשים שאפי' אם ריבה על מ' סאה מ"א סאה מים שאובים פסל את המקוה מדרבנן ברוב מים שאובים.

[8] סברת ר"ת, שמקוה שלם של מ' סאה לא יכול להפסל בשום אופן.