[1] הנה גם התוס' וגם הרשב"ם הסכימו שד' מידות אינם רשויות, ר"ל שאינם: רה"ר, רשות מוכר, רשות לוקח, רשות המופקדים אצלו, אלא שנחלקו ביניהם מה הטעם שלא.

[2] במדה זו נתבאר בגמ' שכל זמן שלא נתמלא הכלי לא קנה הלוקח, ומרגע שנתמלא הכלי קנה הלוקח, כיון שהושאל לו בשביל לקנות, אלא שחלה ההשאלה רק משעה שנתמלא הכלי, ומיירי במקום שאינו של שניהם כגון סמטא. וברה"ר יש צדדים בגמ' והסיקה שלא.

[3] וביאר רשב"ם בד"ה ראשון ראשון, שבמדה זו תלוי של מי הכלי, דאם הוא של המוכר לא קנה הלוקח, ואם הוא של הלוקח כל מה שנכנס לתוך הכלי נקנה ללוקח, אלא שאם הוא ברשות מוכר זה תלוי באיבעיא דלקמן בעמ' ב'.

[4] במידה זו קנה מיד, וראה ברשב"ם ד"ה קנה לוקח שלכאורה היה צריך להיות כן גם ברשות מוכר, אלא שלקמן בעמ' ב' מוקמינן לה דוקא ברשות לוקח.

[5] במקומות אלו צריך לעשות קנין הגבהה או להוציא מהרשות, או שיקבל עליו המוכר או הנפקד לתת את הרשות ללוקח [בתד"ה ארבע, מבואר שזה אפשר רק בנפקד ולא במוכר, כי צריך זכיה ע"י אחר], או שישכור הלוקח את מקומו. ומ"ש חוץ מכליו דלוקח, היות שזה איבעיא בגמ'.