[1] ועל זה הקשתה הגמ', למה נוטל בשבח פי שנים הרי קנאום היורשים בשינוי [כן פירש רשב"ם]. ובתד"ה אבל, הקשו, דהרי איכא למ"ד שינוי במקומו עומד ולא קונה, וא"כ אכתי שפיר חשוב שהושבח ברשות הבכור, ולמה לא יטול פי שנים.

[2] ומה שאמר רב יוסף אפי' דרכום, לא לחלוק על רבה נתכוין, אלא להוסיף דין שאם ע"י דריכתן הוזק היין, צריכים לתת לו פי שנים בשווי ענבים בצורות, וכדין כל הגזלנים שמשלמים כשעת הגזילה, ומכיון שמיחה בהם קודם.

[3] בתד"ה לא הקשו על פירוש רשב"ם דס"ל שלכו"ע חלק פשיטות שלו לא מכר, דלא זוכה בו עד החלוקה, ממה דאמרינן לעיל [דף קכ"ד ע"א] דחלק פשוט קונה גם קודם דאתא לידיה.

[4] ומבואר בסוגין דאף דאמרינן לר' יהודה דהמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים, היינו דוקא היכא שקיבלה הנאה, וכגון כאן שקיבלה כסף קדושין, ולכך מתרצת למחול. אבל אם לא מקבל המותנה שום הנאה, וכגון כאן שמתנה האב בלשון ירושה שפלוני בנו לא יירש, לכו"ע לא עשה כלום, דמה קיבל הבן שיסכים למחול, ואפי' אם שתק זה רק כדי לא להכעיס את אביו - ולא הוי מחילה.

[5] דין זה אינו מפורש, אולם לכאורה הוא נלמד בכ"ש מדין הבא. ולא נראה להסתפק שמא מיירי באופן שהוא בכורו ולא בכור מאמו, וכגון שכבר ילדה אמו קודם לאיש אחר, וצ"ע.