[1] דאמרינן שודאי כבר באו הסימנים מזמן שהגיעה לגיל י"ב, וא"כ הקדושין של הראשון חלו ולא של השני, ועי' מהרש"א.

[2] דדוקא בשבת שא"א לקנות תקנו לשיטתו שדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו, אולם בחול שיש אפשרות להקנות בקנין לא תקנו כן.

[3] ס"ל להיפך, שדוקא בחול שיכול לכתוב אמרינן גם אם לא כתב לא מעכב (כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו). אולם בשבת שאינו ראוי בכלל לכתיבה, א"כ לא שייך להקנות בו כלל, ולכך לא תקנו בו שדברי שכיב מרע וכו'.

[4] דדוקא לקטן תקנו, ומשום שאינו בר קנין, אבל גדול שיש לו זכייה לא תקנו.

[5] ופירשו בתד"ה זכין, דהיות שזכייה היא מטעם שליחות, וקטן לא יכול להעשות שליח, א"כ א"א לזכות לו ורק לגדול אפשר.