[1] בזה אין שום חשש זיוף אם יוסיף משהו אחרי השריר וקיים, דהא בין כה לא ילמד מזה - רשב"ם ד"ה הרחיק.

[2] דכיון שאין למדין משיטה אחרונה, אפי' אם יזייף ויכתוב בין סיום השטר לחתימה עוד שיטה, בין כה לא ילמדו מזה כלום.

[3] כאן חיישינן שמא יזייף ב' שיטות, והגם שלא נלמד מהאחרונה מ"מ נלמד מזו שלפניה. וא"כ שטר זה לא נעשה כתיקון חכמים והוא חספא בעלמא, אפי' אם יש עדים שלא הוסיף.

[4] דכיון שכתוב אחר זה שריר וקיים, ודאי שלא זייף להוסיף זאת אחר כתיבת השטר. ורק במקום שלא כותבים שריר וקיים תמיד, בזה יש לחוש שמא חתמו העדים רחוק שיטה אחת מן הכתב, ומחק אדם זה בשטר איזה תנאי וכתב משהו אחר, והוסיף לקיום המחקים ולשריר וקיים בשיטה האחרונה.

[5] דזה כמו שכתב ושריר וקיים בשאר שטרות.

[6] וה"ה קיום מחקים בדברים שכבר נכתבו קודם או שאין עיקר הגט תלוי בזה.

[7] דס"ל שכל מה שתקנו לחזור בשיטה האחרונה מענין השטר, ולא למדים ממנה לדבר חדש, הוא דוקא כשלא כתב שריר וקיים, או בגט כדת משה וישראל, אבל אם כתב כן אין שום חשש זיוף וכשר.

[8] בתחילה רצו תוס' לבאר שזה המקרה של האיבעיא בגמ', ודחו דבזה פשיטא שכשר, דהרי הטעם שלא למדים משיטה אחרונה הוא משום שחיישינן שמא הרחיקו העדים חתימתן שורה וכתב בשורה זו מה דבעי, וא"כ גם כאן שחתמו באמצע שיטה הרי כיון שהרחיקו שורה מהכתב יש לנו לחשוש שהוא יכתוב בה מאי דבעי, וודאי שלא נלמד ממנה, וא"כ אין מה לחשוש וכשר.

[9] לפי' השני לא מיירי חזקיה בשאר שטרות אלא רק בגט קרח, וקאי על מחלוקת ר"ע ובן ננס האם אפשר למלא בקרובים או אפי' בפסולים, ופסק כר"ע שרק בקרובים הראויים להעיד במקום אחר אפשר למלא.

[10] פירוש סוכה גדולה, כל שיש בסכך הכשר ז' על ז' טפחים, שהוא הכשר סוכה, מלבד האויר או הסכך הפסול.