[1] ת"ק ס"ל דכיון שאמר לו לעשות באחד מהן הרי שהקפיד בדבר, ורשב"ג ס"ל דהכל כמנהג המדינה וכיון שנוהגים כאן בשניהם, הוי הוא רק מראה מקום לו שאם טורח לו לכתוב מקושר יכתוב פשוט, אבל איה"נ מה שירצה יכתוב.

[2] ס"ל לר' שמעון שהוא רק מראה מקום, ונתרצתה להתקדש בדינר של כסף וכ"ש בדינר של זהב, ולכך אם הטעה לשבח מקודשת. אולם בשבח יוחסין אפי' אם הטעה לשבח אינה מקודשת, ומכיון שיכולה לומר לו אדם שיותר חשוב ממני איני חפצה בו.

[3] כמלוה על פה, אולם אם יטען הלווה פרעתי יהיה נאמן. דלא יכול לומר לו שטרך בידי מאי בעית, דהרי לא נעשה שטר זה כתיקון חכמים, ויכול הלווה לומר שלכך לא חשש לקורעו כשפרעו.

[4] ס"ל לאביי דדוקא ב' עדים שבשטר הם אלו שיכולים להוציא קול.

[5] כן חידש רשב"ם בד"ה אמימר אכשר, דהוי כאילו חתמו שני עדים בשטר, דאחד בכתב ואחד בע"פ מוציאים קול.

[6] כתבו תוס' ד"ה אמר, דא"א לדייק מסוגין שכל מחלוקת אביי ואמימר היא דוקא באחד בכתב ואחד בעל פה, אבל כששניהם בכתב כל אחד בפני עצמו - מצטרפים. דהכא לא מיירי באופן ששניהם מעידים זה בכתב וזה בעל פה שראו את ההלואה, שאז אפשר לומר שהיה למנקט את הדין בשניהם בכתב [שפסולים לכו"ע כי אין שום שטר כשר בעד אחד], אלא מיירי שהעד החתום בשטר מעיד על ההלואה, ואותו שבעל פה מעיד על מסירת השטר, שבכה"ג לאמימר כשר, דהא גם אותו שמעיד בכתב מעיד ג"כ על המסירה שמוכיח שמסרו מלוה ללוה, וא"כ יש שני עדים על המסירה וכשר לר' אליעזר שהלכה כמותו. אמנם שקלו וטרו תוס' בזה.

[7] הנה אמרינן בסנהדרין [דף ל' ע"א] אין עדותן מצטרפת בב"ד עד שיראו שניהם כאחד את העדות, ולר' יהושע בן קרחה כן מצטרפת. ולכך שני עדים החתומים בשטר אחד [דבשני שטרות לכו"ע פסול דאין שטר בעד אחד, כמ"ש תוס' לעיל בעמ' א' ד"ה אמר] אולם ראו את העדות בנפרד, וכן שנים שמעידים לפנינו ביחד רק ראו את העדות בנפרד, לרבנן אין מצטרפים ולריב"ק מצטרפים.