[1] פי', שהיתה האֵם של הגוי, וקיבל הישראל מן הנכרי אותה לפטמה ויחלוק עמו בוולדות. וכן להיפך שהאֵם של הישראל, והוא נותן לנכרי לפטמה וחולק עמו בוולדות.

[2] זהו בשותפות ובמקבל ממנו, אבל אם נתן לו בהמה בקבלה, לר' יהודה קנסוהו לפדות העובר מהנכרי כדי ליתן כל דמיו לכהן.

[3] ואם מכר קונסים אותו עד עשרה בדמיו, וכתבו התוס' (בד"ה קנסו) שדוקא בגסה קנסו, אבל דקה כיון דליכא איסורא אלא מנהג במקום שחשודים העכו"ם על הרביעה לא קנסו.

[4] דגזרו שלמה אטו שבורה, [שכשיראו את בהמת ישראל בבית העכו"ם אפי' שיראו שהיא שבורה, יחשבו שנמכרה שלמה ונשברה בבית העכו"ם ויבואו להתיר למכור גם שלמה].

[5] אולם עובר, אפי' שהוא כבהמה שבורה, אסור. ומשום שדרכו להיות שבור בתחילה. ועוד שסופו להרפא.

[6] משום דסתם סוס לרכיבה עומד, והרוב בשבת אינו חייב אלא משום שבות - דחי נושא את עצמו.

[7] מפני שהוא מציל מידם, ועוד שכל האיסור אינו מן הדין. ובזמן הזה שהם נשבעים בקדשיהם ולא תופסין אותן לאלהות מותר, ואף שמזכירים גם שם אלהים, לא הוזהרו על השיתוף.