[1] דאם אי אפשר לצמצם מדוע לא היו עורפין, שיביאו שניהם עגלה אחת בשותפות, ויתנו ויאמרו בני האחת אם אתם קרובים ממנו יהא חלקנו מחול לכם ותכפר עליכם, ואם אנחנו קרובם מכם חלקכם יהא שלנו ותכפר עלינו.

[2] ואומר לו ממ"נ אם זה השני הוא בכור כולו שלי, ואם אינו בכור תן לי את המתנות כדין חולין.

[3] כיון שמעיקרא היה שייכת יד כהן - דשמא הבכור הזה דידיה הוא, ורק הוא לקח את הבכור האחר במקומו והחליפו, לכך שויוה רבנן כאילו בא לידו לשום בכורה - וחזר ומכרו לישראל ושחטו הישראל, שהדין שאם ישראל לקח בכור מכהן ושחטו פטור מהמתנות - דהוקש לצבי ואיל.

[4] דכל הסברא הנ"ל שייכת רק אם נמצא חליפיו ביד כהן, שאז שייך לומר שכאילו הגיע ליד כהן ורק הכהן החליפו, אבל אם הישראל פטור משום שיש בכלל ספק אם קדוש בבכורה, כגון כאן שנולדו זכר ונקבה ואין יודעים מי יצא ראשון, שאין כאן חליפין ביד ישראל בזה מודה ר' יוסי שחייב במתנות ממ"נ. והחידוש הוא שלא אמרינן שאם אתה מחייב אותו במתנות יבוא לידי גיזה ועבודה קמ"ל.

[5] ס"ל לר' טרפון שבעה"ב מקנה מקום לרועה הכהן שלו בחצירו כדי שיזכה מיד בבכורות איך שהן נולדים, ועושה כן כי ניחא ליה שתתקיים מצוה בממונו - דהיינו שיגדלו הבכורות שניתנו לכהן בחצרו, וכיון שכן חשיב חצר של שניהם ואין כאן מוציא מחברו עליו הראיה ולכן יחלוקו.

[6] ס"ל דכיון שיכול להיות לישראל פסידא אם יקנה לכהן את חצרו - וכגון בספק בכור וכנ"ל, לכן לא מקנה לרועה הכהן שלו כלום בחצרו, והוי לי הכהן מוציא מחברו שעליו הראיה.