[1] והיינו כיון שפירש האדון טליתו עליה בקידושי יעוד, וה"ה במכרה מתחילה לשם אישות, שוב אינו יכול למשול בה ולמוכרה שוב לשם שפחות, דאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות.

[2] דהיינו שבגד בבתו בהתנהגותו ומכר אותה להיות שפחה, אז שוב לא ימשול בה למוכרה, ולכן אינו מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות, אכן מוכר אותה לשפחות אחר אישות. ודיוק ר"א, דכיון דאיהו ס"ל שיש אם למסורת - דהיינו כמו שנכתב, וכתיב "בבגדו" בלא יו"ד (דהיינו שלא כתוב "בביגדו"), מזה משמע לשון בָגַד - דהיינו בגידה.

[3] דסבר יש אם למסורת - כמו שנכתב (דלא כתוב "בבוגדו" בוי"ו או "בביגדו"), ומסורת הוי לשון בגד דהיינו פריסת טלית.

[4] דסבר יש אם למקרא היינו לשון בגידה, דאם לשון בגד היה לנו לקרוא "בבגדו" דמבגד יאמר בגדו.

[5] אכן אם נקצצה מאליה - הוא טהור.

[6] אפי' אם נולד בו מום אחר מאליו, משום דקניס את המטיל מום.

[7] כי תלינן שכמו שנרפא מהנגע השני כך היה נרפא גם מהנגע הראשון.

[8] וכיון שהיא פורחת בכולו גם במקום הראשון, שאז אפי' אם היו עדין הסימנים הראשונים ולא היה קוצצם גם היה נטהר לכן נטהר גם עתה.

[9] פי', רק באופן שמתחילה קודם שקצץ היתה הבהרת פחות מכגריס אז לא קנסו אותו, אבל אם היה יותר מכגריס טמא.