[1] לפי ר' חנינא דס"ל ברוב וקרוב הלך הרוב הטעם פשוט משום דחיישינן שאלו שזימן הלכו ואלו שבאו עתה לפני הקן הם אחרים שבאו מעלמא שלא זימנם. ואם לא נסבור כדבריו, ביאר אביי שג"כ יש להעמיד את דין המשנה וכגון שיש דף לפני הקן שעומדים בו יונים - שאז נמצא שהיונים דעלמא מלבד שהם רוב - הם גם קרובים. ורבא אמר שבאופן הזה הוא פשיטא, ועל כרחך דהמשנה באה לאשמועינן דלא מיבעיא אם היו שני קינים זה למעלה מזה וזימן את הגוזלות שבתחתונה, ובא ביו"ט ומצא את שני הקינים ריקים ורק בדף שלפני הקן התחתון יש יונים, דבזה פשיטא שהם אסורים - דאמרינן מה שזימן בתחתונה הלכו לעלמא, ואלו שבעליונה שלא זימן הם אלה שירדו לפני הקן התחתונה. אלא אפי' אם זימן את הגוזלות שבעליונה, ובא ביו"ט ומצא את שני הקינים ריקים ורק בדף שלפני הקן העליון יש יונים, דגם בזה אסור (ולא אומרים שהיונים שלפני הדף בעליונה הם אלו שזימן מהקן העליון) דאמרינן שאלו שהיו בעליון שזימן הלכו לעלמא והיונים של התחתון שלא זימן עלו לעליון.

[2] דכיון שהן פורחות י"ל שאף שאין קן בסביבה, מ"מ באו מרחוק.

[3] אכן דוקא בכה"ג שנמצאים באופן שרואים אחד את השני, אבל אם יש איזה קרן זוית שמסתירה בין הקינים אפי' בפחות מחמשים אמה מותר, דהוא מדדה רק למקום שהוא רואה בו את קינו, אבל למקום שלא יראה עוד את קינו אינו מדדה כלל.

[4] אכן אם כבר קצב עליו בשר היום אסור לטלטל את העלי עוד פעם, כי כל ההיתר לב"ה הוא רק לצורך יו"ט.

[5] וביארה הגמ' דהחידוש של אביי הוא לומר דאפי' ב"ש מודים ולא חוששים דלמא אחר שטלטלה יתחרט ולא ישבור - ונמצא שטרח שלא לצורך.

[6] ובזה יש חידוש שכיון שהוא חדש שלא קצב עליו בשר מעולם ויש לנו לחוש שמא יחוס עליו וימלך מלקצב בו - ונמצא שטרח שלא לצורך, קמ"ל אביי שאפי' ב"ש מודים שמותר.

[7] פי', להשימו במקום שאנשים הולכים ודורסים ועי"ז העור מתעבד.

[8] ודוקא לצלי שמליחתו מועטת, אבל לקדרה אסור. ואפי' למלוח לצלי בכמות שמולחים לקדרה - אסור.

[9] והם קופסאות גדולות מעץ, ואינם מחוברים לקרקע. וב"ש סוברים שיש בנין וסתירה בכלים, ולכן הם אוסרים גם בתריסים אלו. ולקמן מבואר בגמ' שמיירי בתריסים שיש להם צירים באמצע, דרק בזה נחלקו ב"ש וב"ה, וכדלהלן בטבלא.

[10] ס"ל בדעת ב"ש דלית להו בנין וסתירה בכלים ולכן מותר לסלק, וגם מצד טירחא יש להתיר ומשום שמחת יו"ט. אכן להחזיר ס"ל לב"ש שאסור דאין בזה צורך יו"ט, ולא ס"ל להתיר סופן משום תחילתן.

[11] ואין בהם איסור דאורייתא דס"ל לב"ה דאין בנין וסתירה בכלים, ואף שיש בזה טירחא ומצד זה היה ראוי לאסור ביו"ט, מ"מ משום שמחת יו"ט התירו.

[12] כן אמר עולא בטעמא דב"ה, ולאפוקי אתי, שלא תאמר שהטעם הוא שאין בנין וסתירה בכלים - וא"כ גם כלים הנמצאים בבתים שאין בהם צורך שמחת יו"ט נתיר, קמ"ל שגם בזה יש לאסור משום טירחא ביו"ט [ובתוס' (ד"ה מהו) כתבו שיש לאסור משום גזירה שמא יתקע], ורק משום שמחת יו"ט התירו אפי' להחזיר כי אם לא תתיר לא יפתחו וימנעו משמחת יו"ט.

[13] אמר עולא טעמו של ר' יהודה משום שהתירו סופן משום תחילתן, שאם תטמא אחר הרגל לא יפתח ברגל. ואתא לאפוקי דלא נימא דטעמו של ר' יהודה דטומאת עם הארץ שויוה כטהרה ברגל, וגם בכה"ג שלא התחיל למכור אלא פתח חביתו ואירע שנגע בה עם הארץ תהיה טהורה אחר הרגל, קמ"ל דטעמו של ר' יהודה משום התירו סופן משום תחילתן, ובכה"ג שלא התחיל למכור טמאה למפרע.

[14] הם ווים העשוים מברזל או מעץ הבולט מעט מתוך הדלת ונכנס תוך השקע שכנגדו, ובו הדלת מסתובבת.

[15] בזה מותר בכל ענין דאינו דומה לבנין כלל וגם מאן דאסר בנין בכלים, באופן זה לא עשה כלום. וגם משום טירחא ביו"ט אין לאסור בזה, דאינו כלום.

[16] דע"י צירים אלו הם דומים לדלתות של בנין ולכך גם לב"ה אסור.