ביצה דף כז. א
השוחט את הבכור ואח"כ הראה את מומו לחכם מה הדין?
במומין שבגוף - שלא משתנים [1] | בדוקין שבעין - שמשתנים | |
לר' יהודה | מותר בדיעבד | אסור |
לר' מאיר | אסור - משום קנסא [2] | אסור |
ביצה דף כז: א
בהמה [3] שמתה בשבת או ביו"ט האם אפשר לתת אותה לכלבים?
בהיתה בריאה בין השמשות | בהיתה מסוכנת בביה"ש | ||
לר' יהודה | אסור - דאית ליה מוקצה | לגירסא דידן: מותר [4] לגירסת רש"י: אסור [5] |
|
לר' שמעון |
למר בר אמימר משם רבא | אסור [6] | מותר |
למר בריה דר"י משם רבא | מותר - דלית ליה מוקצה | מותר |
[1] כלומר, שאינם משתנים אחר מיתת הבהמה להראות כמום קבוע, אבל במומים המשתנים לכו"ע לא מהני, דיתכן שהיה מום עובר שאין מתירים על גביו, ולאחר מיתה נראה כמום קבוע.
[2] דסבר דגזרינן מומין שבגוף אטו מומין שבעין.
[3] והיינו בהמת חולין, דבהמת קדשים הכל מודים שאסורה, כיון שאי אפשר ליתנה לכלבים אלא צריך לקוברה.
[4] הכי גרסינן לפנינו בסוף סוגיין: "במסוכנת ודברי הכל" - והיינו שאפי' ר' יהודה מודה במסוכנת שמותרת כיון שדעתו עליה לתת אותה לכלבים דיודע שעתידה למות.
[5] רש"י גורס "הכא במאי עסקינן במסוכנת", והיינו שר"ש התיר רק במסוכנת אליבא דמר בר אמימר (שסובר שבבריאה גם ר"ש מודה שאסור).
[6] אף דלית ליה לר"ש מוקצה הכא מודה כיון שלא היה דעתו עליה בביה"ש.