TOSFOS DH MISHUM MEKACH U'MEMKAR
תוס' ד"ה משום מקח וממכר
(Summary: Tosfos, citing Rashi, clarifies the statement.)
פרש"י, דלמקח וממכר דמו, שמוציאן מרשותו לרשות הקדש ...
Clarification: Rashi explains that it resembles Mekach u'Memkar (a business transaction) since one takes it out of one's own domain and places it in the domain of Hekdesh ...
ומקח וממכר אסור מן המקרא, דכתיב "ממצוא חפצך ודבר דבר".
Reason #1: And Mekach u'Memkar is forbidden, from the Pasuk (in Yeshayah) "mi'Metzo Cheftz'cha ve'Daber Davar".
אי נמי, מקח וממכר אתי לידי כתיבת שטרי מכירה.
Reason #2: Alternatively, Mekach u'Memkar leads to the writing of documents of sale.
ואם תאמר, הוי לה גזרה לגזרה?
Question: But this is a 'Gezeirah li'Gezeirah' (a decree on a decree)?
כולה חדא גזרה.
Answer: It is all one decree.
TOSFOS DH U'REMINHU MASHILIN PEIROS DERECH ARUBAH ETC.
תוס' ד"ה ורמינהו משילין פירות דרך ארובה וכו'
(Summary: Tosfos reconciles the Gemara in Megilah with the Mishnah of 'Mashilin'.)
ותימה, דאמרינן במגילה (דף ז:) 'אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד', ואמאי לא פריך ליה ממשילין ... '?
Question #1: We learned in the Gemara in Megilah (Daf 7:) that the only difference between Shabbos and Yom-Tov is with regard to food. Why does the Gemara not query that from 'Mashilin'?
וע"ק, אמאי לא פריך לאלתר מב"ה, דמתירין הוצאה ביו"ט שלא לצורך, ובשבת אסור?
Question #2: Why does the Gemara there not immediately ask from Beis Hillel, who permits carrying unnecessarily on Yom-Tov, whereas on Shabbos, it is forbidden?
וי"ל, דהתם לא פריך ממתני', משום שהיה יודע שהיה יכול לדחות, דהא דקאמר התם 'אין בין יו"ט לשבת ... ', ה"מ דברים שהן דאורייתא, אבל מילי דרבנן איכא טובא בינייהו ...
Answer: The Gemara there declines to ask from the Mishnah (of Mashilin) because it knew that it is possible to refute it by confining the Gemara there to things that are d'Oraysa; and that when it comes to things that are de'Rabbanan, there are many differences between them.
והכא מיירי בשבות דרבנן, ולכך לא מייתי מהוצאה, דאיסורא דאורייתא.
Answer (cont.): And here it is speaking about a Sh'vus de'Rabbanan. Which explains why it does not cite carrying, which is an Isur d'Oraysa.
ומ"מ קאמר שפיר בסמוך 'הא ב"ש'?
Implied Question: Nevertheless, the Gemara correctly will state shortly 'That is Beis Shamai'?
דהכי מדמה - דכיון דב"ש מחמירין גבי הוצאה שלא לצורך, כך הם מחמירים גבי טלטול דרבנן, כדמסיק במסקנא דטלטול משום הוצאה הוא דאסור.
Answer: Because this is how the it compares them - Since Beis Shamai is strict concerning carrying unnecessarily, so too, are they strict concerning moving mi'de'Rabbanan (Muktzah), as the Gemara concludes 'Muktzah is forbidden on account of carrying.
37b----------------------------------------37b
TOSFOS DH U'SHEMUEL AMAR AF CHAVIS ASURAH
תוס' ד"ה ושמואל אמר אף חבית אסורה
(Summary: Tosfos reconciles Shmuel here with his own opinion in Gitin.)
דלית ליה 'ברירה'.
Clarification: Since he does not hold of 'B'reirah'.
ותימה, דבפרק מי שאחזו (גיטין דף עה:) דאמר דאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע 'אם ימות יהא גט; ואם לא ימות, לא יהא גט' ...
Question: In Perek Mi she'Achzo (Gitin, Daf 75:) Shmuel instituted to write in the Get of a Sh'vhiv-M'ra (a man on his death-bed) 'If he dies, it will be a Get, and if he doesn't, it won't' ...
ולכי מיית הוי גיטא. אלמא אית ליה ברירה?
Question (Cont.): And if he dies, the Get is valid. So we see that he holds 'B'reirah'?
דה"נ דייק בריש 'כל הגט' (שם דף כה: ושם).
Precedent: And the Gemara makes he same inference at the beginning of 'Kol ha'Get' (Ibid. Daf 25: & 26;).
וי"ל, דהיינו דוקא תולה בדעת אחרים; אבל תולה בדעת עצמו כי הכא, לית ליה ברירה.
Answer: That applies specifically to where one relies on others, but where he relies on himself, as is the case here, he does not hold of 'B'reirah'.
TOSFOS DH L'ISUR MUKTZAH LO CHASH'SHU
תוס' ד"ה לאיסור מוקצה לא חששו
(Summary: Tosfos disagrees with Rashi's interpretation of the Sugya.)
אנן סהדי דכל אחד מנייהו אקצי דעתיה מחלקו של חברו, ואם היו רוצין לאכלה כאן, אינה אסורה משום מוקצה ...
Explanation #1: We are witnesses that each one takes his mind away from the other one's portion, so that if they wanted to eat it here, it would not be forbidden on account of Muktzah.
לומר כל חלק וחלק יונק משל חברו, ויש כאן מוקצה.
Explanation #1 (cont.): To say that each one's portion feeds from that of his friend ...
ולהוליכה איש לתחומו אתה אוסר עליהן מפני יניקה זאת? אם יש לחוש, צריך לחוש אף משום מוקצה? כפ"ה.
Explanation #1 (concl.): And you want to forbid each man to carry to his border on account of this feeding? If you are, then you also ought to worry about Muktzah? (Rashi).
וקשה, מאי יניקת מוקצה יש כאן? והלא חלק חברו מותר לו לאכול, אם נתן לו חברו...
Question: How does feeding of Muktzah apply here, seeing as he is allowed to eat his friend's portion, should he give him permission to do so?
דאמר לעיל 'משלחין ביו"ט בהמה חיה ועוף, בין חיין בין שחוטין'?
Source: As we learned earlier 'One may send on Yom Tom-Tov an animal, a Chayah or a bird, irrespective as to whether they are alive or Shechted'?
ומפרש רבינו שמואל 'לאיסור מוקצה' - שהבהמה גדלה ומוסיפה שמנונית ביום טוב; ולא אסרת להו למיחש להכי, אע"ג דסבירא ליה כרבי יהודה במוקצה ...
Explanation #2: Rabeinu Sh'mu'el therefore explains 'le'Isur Muktzah' to mean that the animal grew and added some fat on Yom-Tov, yet you did not forbid them on account of it, even though you hold like Rebbi Yehudah regarding Muktzah ...
לאיסור תחומין שחלק כל אחד יונק ומתגדל משל חברו, חששת לאסרה בכך?
Explanation #2 (cont.): Will you forbid them on account of the Isur of Techumin, where each one feeds and grows from that of his friend'?