[1] וס"ל לתוס' שדברי ר' זירא שאמר "ובלבד שלא יאמר השכיבנו" - הם נסובים על הברייתא השניה של ר"ש משום ר"ע שהתיר לקרוא ק"ש של ערבית אפי' סמוך לנץ החמה, ועל זה אמר שעכ"פ כשקורא אז לא יאמר השכיבנו, אולם בסמוך לעמוד השחר ודאי יאמר השכיבנו.

[2] ובגמ' לא מבואר מהיכן יודע ר' אלעזר בן עזריה דין זה. ובשטמ"ק החדש הביא בשם שו"ת משפט צדק שראב"ע ג"כ למד דין זה מגז"ש הנ"ל, דמזה שזמן אכילתו ילפינן מהזמן שהיתה המכה - והיינו בלילה עד חצות, ילפינן נמי למעט יום, דהלא לא היתה המכה רק בלילה ולא ביום.

[3] דס"ד אמינא דכיון שפסח הוא קדשים קלים יהיה דינו כשלמים שהם קדשים קלים, שהם נאכלים יום לילה ויום, וגם הוא יאכל לב' לילות, דנהי דביום אי אפשר לאוכלו כי כבר נתמעט מ"בלילה" אולם לילה שאחריו יאכל קמ"ל הזה.

[4] ודורש ראב"ע שכבר מבקר ראשון אסור להותיר ממנו, וא"כ איך יאכל ממנו לעוד לילה. ותמוה למה ראב"ע צריך לדרשה זו, הא כיון שאסור לאוכלו יותר מזמן חצות של אותו יום, יש בכלל שאסור לאוכלו גם ללילה הבא. וי"ל דכמו שר"ע ס"ל שאכילה רק בלילה וממעט את היום, ובכל אופן ס"ד שאפשר לאכול גם בלילה שאחריו (אחר הפסקה של יום), כך אליבא דראב"ע נימא שגם בלילה שאחריו יוכל לאכול מתחילתו עד חצות כמו בלילה זה. וע"ע ביוסף דעת עמוד נ"ו.

[5] ואין הכוונה לשרוף ממש דאין שורפין נותר ביו"ט, אלא הכוונה שנעשה הבשר נותר וטעון שריפה.

[6] רב הונא פסק כאחרים לענין ק"ש, אכן אביי פסק כמותם רק לענין תפילין, אבל לענין ק"ש כותיקין.

[7] ביארו התוס' (בד"ה לק"ש), שגם ותיקין מודים שהוא רק לכתחילה ולמצוה מן המובחר, אולם ודאי שזמן ק"ש מתחיל לאחר שעלה עמוד השחר. וכן מה שאמרו ו"גומרה עד הנץ החמה" - הוא רק לכתחילה, אולם גם הם מודים לר' יהושע שזמנה עד ג' שעות. וכן עשו במקדש נברשת של זהב שהיו ניצוצות יוצאות ממנה מתי שהחמה זורחת וע"י כן ידעו שהגיע זמן ק"ש, והגם שזמן זה כבר אחרי הנץ החמה, מ"מ תיקנו כן לשאר העם שבירושלים שלא יכולים להקדים ולמהר כותיקין, דרוב בני אדם אינם יכולים לכוון לאותה שעה.