[1] וכתב המאירי, וז"ל: ש"ץ שטעה באחת הברכות וגמגם ולא התחיל בברכה הראויה אלא שדילגה אין מסלקין אותו אלא ממתינים לו עד שנראה אם יוכל לחזור עליה או מעצמו או כשנזכירהו.

[2] ומה שהמתינו לשמואל הקטן הוא משום שהוא תיקנה, או משום שהתחיל בה. - מאירי.

[3] ודינים אלו הם ביחיד (דהזכרת משיב הרוח ושאלת טל ומטר), אולם בציבור יכול לשמוע מש"ץ ולכוון לכל מילה, (וע' תוס' בעמוד ב' בד"ה טעה).

[4] ודוקא צרכיו שואל אדם בשומע תפלה, אבל להזכיר גבורות גשמים אינו תפלה ואינה הזכרת צרכיו. אכן כתבו התוס' (בעמוד ב' ד"ה הא), שהירושלמי פליג - וס"ל שכן אומרה בשומע תפלה.

[5] אכן כתבו התוס' (בעמוד ב' ד"ה הא), דאם לא עקר את רגליו לא מחזירים אותו לראש, אלא מחזירים אותו לשומע תפלה. (ושאר פוסקים כתבו שחוזר לברך עלינו).

[6] ר"ל בהזכרת משיב הרוח ומוריד הגשם או במוריד הטל. אולם לענין שאלת גשמים בברך עלינו, לא מהני מה שהזכיר רק טל.

[7] הנה בחורף יותר חשוב שיהיה מזכיר גבורות גשמים, אכן יצא ידי חובה אפי' אם הזכיר רק טל או הזכיר שניהם, אולם אם לא הזכיר כלום גרע טפי ולא יצא וצריך לחזור.