[1] ומחלוקת התנאים היא, דת"ק שאמר שהאשה יש בה שבח יותר קודם שתלד, ולכן משלם השבח הזה שנפסד, ואילו רשב"ג אומר שאי אפשר לשער כן כי אדרבה האשה משבחת כשתלד יותר, כי קודם שתלד היא מסוכנת שמא תמות בלידה, ולכן שמין את הוולדות ונותנים לבעל.

[2] ולפירושו מחלוקת התנאים היא, דה"ק רשב"ג לת"ק, וכי אשה כל השבח שהיא משביחה בהריון הוא מחמת הבעל ואין לה כלום, הלא גם היא משתתפת בשבח מצד מה שהיא משביחה ויש להם לחלוק השבח. ות"ק סובר מגזה"כ שכל שבח הנפח הוא לבעל.

[3] כיון שגר שמת בלא יורשים כל הקודם בהם זכה בהם, הרי שהחובל הוא הראשון לזכות בדמי החבלה שלא יוציאו אותם ממנו.

[4] דכיון שמת הגר זוכה האשה בוולדות - דהיא קודמת לכל אדם, וחייב החובל לשלם לה.

[5] הקשה רב חסדא לרבה, וכי הוולדות הם צררי נינהו שתוכל האשה לזכות בהם - כזוכה מן ההפקר, אלא הדין הוא שאם נמצא הבעל דמי וולדות שלו, ואם לאו נפטר החובל.

[6] וכיון שיש לאשה חלק בוולדות לכן לא נפטר החובל לגמרי. והקשתה בגמ' בהמשך (אחר האוקימתא השניה), שלא מצינו שנחלקו רבנן ורשב"ג בענין זה האם יש לאשה זכייה בוולדות אחר שמת הגר, אלא המחלוקת שלהם היא האם זוכה האשה בוולדות בחייב בעלה. ותירצה וכו'.