[1] כלומר, לא מיבעיא שור שהוא חש"ו שהו"א שמחמת שהוא חש"ו לכן נפל לבור - וקמ"ל שבכל אופן חייבים עליו, אבל שור שהוא פיקח ודאי שחייב עליו.

[2] דאיבעי ליה לעיוני ולמיזל, דכן דרך השור ללכת עם עיניו למטה, והיה לו לראות את הבור ולהנצל ממנו.

[3] אכן כאן דרשינן ליה בכלל ופרט וכלל, משום שהיה לכתוב "ובהמתך" כמו שכתב בדברות ראשונות, ומזה ששינה וכתב "וכל" ש"מ שאתא לריבויא.