[1] אכן אם לא הוכר הגנב, עשו חכמים תקנת השוק, שנוטל הלוקח מבעה"ב מה שנתן לגנב. והנידון היכא שהוכר הגנב, על מי לחזר אחריו.

[2] רב יוסף ס"ל דרב משמיה דר' חייא שאמר שהדין עם הראשון, ור' יוחנן משמיה דר' ינאי שאמר שהדין עם השני - לא פליגי, וכמבואר לקמן.

[3] אבל לא עם הלוקח, דאין הלוקח בעל דינו, ולכן אם בא בעה"ב וגובה ממנו צריך לתת ללוקח דמים, אפי' שכבר הוכר הגנב. (ולא אמרינן שיחזיר ללוקח כלים בחנם ויפרע מן הגנב).

[4] ויכול להוציא הימנו את כליו בחנם, (ואח"כ ידון הלוקח עם הגנב על כספו).

[5] פליג על רב יוסף וס"ל שרב ור' יוחנן כן פליגי, ופליגי בדרב חסדא שאמר בלפני יאוש שרצה מזה גובה ורצה מזה גובה, דרב לית ליה דרב חסדא, ולר' יוחנן אית ליה דרב חסדא.

[6] רב פפא אמר, בגלימא לא נחלקו רב ור' יוחנן לענין שיכול בעה"ב לתבוע את הגלימה עצמה, ולא יכול הלוקח לעכב את החפץ בעד הדמים, דכו"ע איתה להו דרב חסדא ד"רצה מזה גובה ורצה מזה גובה". רק המחלוקת היא האם עשו תקנת השוק או לא, דהיינו האם יכול לתבוע הלוקח את הכסף גם מן הבעלים, או רק מן הגנב וכדלהלן.

[7] ולא עשו תקנת השוק שיתבע מהבעלים. דהיינו שרב פפא מפרש אחרת את התיבות "הדין עם הראשון" (דעד עתה נתפרש שהכוונה על הבע"ב עם דינו, ועתה מפרש רב פפא) שהכוונה שהדין של הלוקח - עם הראשון דהיינו הגנב, ולא יכול לתבוע את המעות מן הבעלים. ולא עשו תקנת השוק שיוכל לתבוע מהבעלים.

[8] כי עשו תקנת השוק שיתבע מהבעלים. וכאן רב פפא מפרש שהבעלים נחשבים שני לעומת הגנב שהוא הראשון שממנו יש לו לתבוע כספו.

[9] וכדין גנב ופרע בחובו, שלא עשו תקנת השוק שיקבל הלוקח (או המלוה) את מעותיו מהבעלים.

[10] דהלואה השניה כן ניתנה על המשכון של הגלימה, וכיון שכן עשו בזה תקנת השוק, וצריכים הבעלים לתת לאבימי ד' זוזי כשמוציאים ממנו את הגלימה.

[11] כי גם בהם יש לומר שלא מחמת המשכון הלוה לו, דכמו שאת ההלואה הראשונה הלוה לו בלא משכון, כך את השניה, וממילא גם בזה לא עשו תקנת השוק.

[12] כי כל מה שעשו תקנת השוק ללוקח - הוא רק מה שיכול בעל הספר לקבל מהגנב עצמו, והגנב כאן קיבל רק שמונים ולא יותר.

[13] אכן מודה ר' נחמיה בדמאי שכן תורמים טמא על הטמא.