[1] באופן זה לא נחשב ניחא ליה מה שדשה, שגם בלא דישתה - תדוש התבואה ע"י שאר הפרות הנמצאות שם. מלבד אם מתכוון בשביל דישה, שאז עושה בה מלאכה ופסולה.

[2] תחילה הקשו התוס', הרי לא ניחא ליה לפסול פרה שמיה יקרים בשביל דבר מועט, ותירצו, דאם היתה כשרה היה ניחא ליה לכך אין להכניס - וכיון שבמציאות יש ריוח, מיקרי ניחא ליה, משא"כ גבי דישה שבמציאות אין ריוח, כיון שתדוש התבואה ע"י האחרות. ושוב כתבו התוס', לפרש דלא מיפסלא אלא כשיודע בשעת עלייתו, אבל אם אינו יודע בשעת עלייתו הוי כמו הכשר שאם נתנגבו המים קודם שידע - לא הוי הכשר.

[3] וכתבו התוס' בהסבר הראשון, שמיירי באופן שלא ידע שעלה עליה זכר, ועוד כתבו שסבר ר"א כר' יהודה דאמר שדוקא העלה עליה זכר, אבל עלה מאליו כשרה.

[4] פי', אין עשה ד"השב תשיבם" של אבידה נדחה מפני לא תעשה של "לנפש לא יטמא" ועשה של "קדושים תהיו", האמורים בטומאת כהנים.

[5] אכן אם התחיל - כגון שהכישה, נתחייב בה.

[6] ולאו דוקא ב"ד ממש, אלא שלשה בני אדם שמתנה בפניהם.