בבא מציעא דף לב. א
מצאה ברפת (שאינה מתעה ואינה משתמרת) או ברשות הרבים, האם צריך להחזיר?
תוך התחום | חוץ לתחום | |
ברפת | אינו צריך להחזיר | ללישנא קמא: צריך להחזיר לאיכא דאמרי: אינו צריך |
ברשות הרבים | ללישנא קמא: צריך להחזיר לאיכא דאמרי: אינו צריך |
צריך להחזיר |
בבא מציעא דף לב: א
האם צער בעלי חיים דאורייתא או דרבנן, ומה נפ"מ?
מה דין צער בעלי חיים | ומה נפ"מ | |
לחכמים ולר' שמעון | דאורייתא [1] | צריך לפרוק אפי' באופנים שנתמעטו [2] |
לר' יוסי הגלילי | רבנן | פטור מלפרוק באופנים שנתמעטו |
היה חמר ובהמת נכרי ומשאוי ישראל או להיפך מה הדין?
לטעון | לפרוק | |
חמר ובהמת נכרי ומשאוי ישראל | "וחלדת" - ופטור | צעב"ח דאורייתא: חייב צעב"ח דרבנן: פטור |
חמר ובהמת ישראל ומשאוי נכרי | חייב - משום החמר הישראל [3] | "עזב תעזב" - וחייב |
[1] דאפי' ר"ש מודה שאם היו מסיימי קראי מה לטעינה ומה לפריקה, הייתי אומר ק"ו שאם לטעון צריך כ"ש לפרוק, ועל כרחך הוא משום צער בע"ח, דאם מטעם שיש חסרון כיס בפריקה, גם בטעינה יש חסרון כיס שהרי הוא מתבטל מלמכור סחורתו בשוק.
[2] כגון אם מתחילה נתנו על הבהמה יותר ממשאה, שיש למעט "משאו" - משאוי שיכול לעמוד בו, בכל אופן צריך לפרוק משום צער בע"ח. אכן כתבו התוס' (בד"ה מכלל) שאם גם ת"ק אית ליה האי דרשא ד"משאו" פורק רק בשכר ולא בחנם. וכן בכה"ג שהלך וישב לו ואמר לו שעליך מצוה לפרוק - פרוק, שהדין הוא שאם צער בע"ח דאורייתא צריך לפרוק בשכר. וכן בכה"ג שהיתה בהמת נכרי, או שהיה חמור שרגיל לרבוץ, או שרק עמד ולא רבץ, בכל המקרים האלו צריך לפרוק. ולר' יוסי לא פורק.
[3] אבל מצד המשא - אין מצות טעינה, כיון שהמשא הוא של העכו"ם.