[1] דאפי' ר"ש מודה שאם היו מסיימי קראי מה לטעינה ומה לפריקה, הייתי אומר ק"ו שאם לטעון צריך כ"ש לפרוק, ועל כרחך הוא משום צער בע"ח, דאם מטעם שיש חסרון כיס בפריקה, גם בטעינה יש חסרון כיס שהרי הוא מתבטל מלמכור סחורתו בשוק.

[2] כגון אם מתחילה נתנו על הבהמה יותר ממשאה, שיש למעט "משאו" - משאוי שיכול לעמוד בו, בכל אופן צריך לפרוק משום צער בע"ח. אכן כתבו התוס' (בד"ה מכלל) שאם גם ת"ק אית ליה האי דרשא ד"משאו" פורק רק בשכר ולא בחנם. וכן בכה"ג שהלך וישב לו ואמר לו שעליך מצוה לפרוק - פרוק, שהדין הוא שאם צער בע"ח דאורייתא צריך לפרוק בשכר. וכן בכה"ג שהיתה בהמת נכרי, או שהיה חמור שרגיל לרבוץ, או שרק עמד ולא רבץ, בכל המקרים האלו צריך לפרוק. ולר' יוסי לא פורק.

[3] אבל מצד המשא - אין מצות טעינה, כיון שהמשא הוא של העכו"ם.