[1] דכיון שמכר כלי תשמישו שהם יקרים בעיניו, אין אדם מוכרם אלא בדמים מרובים, והוי כמו שהתנה עם הלקוח שישלם יותר, ולכן אין כאן אונאה.

[2] כי אף בבעה"ב אין דבר זה יקר בעיניו, כי הם עומדים להמכר.

[3] דכיון שמיירי בסרסור שקונה מזה ומוכר לזה ויודע היטב את המחיר, אם מכר בפחות על כרחך משום שהזדמנה לו איזה סחורה אחרת והוצרך למעות ומחל על הונאתו, ורק עכשיו מתחרט, ולכן אין לו דין אונאה.

[4] פי', שאפי' שטעה בפחות מכדי אונאה ג"כ יכול לחזור, כיון שזו פרנסתו וחייו תלויים בזה, תיקנו חכמים שיוכל לחזור אפי' בפחות מכדי אונאה.

[5] וכן ס"ל לרבא לקמן (בעמוד ב'). אולם אביי ס"ל שדברי רב הם רק אליבא דר' מאיר.

[6] נחלקו ר' מאיר ור' יהודה במתנה עם אשה שמקדשה ע"מ שאין לה עליו שאר כסות ועונה, דלר' מאיר תנאו בטל - דמתנה על מה שכתוב בתורה. ולר' יהודה בתנאי של ממון תנאו קיים.

[7] פי', שדוקא גבי קידושין שיודעת שמפסדת בודאי שאר כסות ועונה ומוחלת אמרינן שבדבר שבממון תנאו קיים, אולם גבי אונאה לא יודע הלוקח בודאות שיש כאן אונאה שימחול, והוא חושב שאין כאן אונאה ולא מוחל.

[8] ואמר רב ענן שפירש לו שמואל, שדוקא אם אמר "על מנת שאין לך עלי אונאה" אז אין אונאה. אבל אם אומר "על מנת שאין בו אונאה" - אם אונהו יש בו דין אונאה, כיון שלשון זה משמע שלא יהיה במקח אונאה והרי שהיה במציאות בזה המקח אונאה.

[9] פי', דכל מה שאמר ר' מאיר שמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, זה רק היכא שודאי עוקר בתנאו מה שכתוב בתורה, אולם אם לא ודאי עוקר - כגון כאן שאין ודאות שתהיה אונאה בזה לא אמרינן שלא חל תנאו.

[10] לעיל סתמה הגמ' בפשיטות שדברי רב קאי גם אליבא דר' יהודה, אלא שהקשתה הגמ' על זה דיש ברייתא מפורשת שאומרת שהאומר לחברו "על מנת שאין לך עלי אונאה - אין לו עליו אונאה", וזה סתירה לרב. והניחא אי נימא דרב אמר את דבריו רק אליבא דר' מאיר, א"כ יכול להעמיד את הברייתא הזו כר' יהודה - ולא ס"ל כוותיה, אבל אם נאמר שגם ר' יהודה אזיל בשיטת רב באונאה, כמאן תעמיד את הברייתא.

[11] אביי תירץ, שאה"נ דברי רב אמורים ר' אליבא דר' מאיר אבל לר' יהודה אין לו עליו אונאה.