[1] פי', דכיון שהבעלים ואחר אמרו אותו סכום, כופין לבעלים לפדותה בקרן וחומש, דהיינו ב25, ולא יכולים הבעלים לומר שהביאו אדם אחר במקומם שיפדה באותו סכום שהם אמרו, כיון שהבעלים מוסיפים חומש, ולכך כופים להם שלא יפסיד ההקדש לחומש.

[2] פי', דכיון שסכום הפדיון של הבעלים עם החומש הוא עדיין יותר מהקרן שהציע האחר (אף שבסכום הקרן הוא הציע יותר מהבעלים), לכן הדין שעל כרחם יפדוהו הבעלים ב26. והטעם משום שהאחר ֹשם אותה ב21, ולכך אי אפשר לנו לפדות לקרן בפחות מזה. אכן לענין חומש "אין [הבעלים] מוסיפים חומש על עילויו של זה", דהיינו שאין הבעלים צריכים להוסיף חומש אלא על פי שומתם, ולא על פי שומת אחרים.

[3] בתחילה סברה הגמ' שהוא מטעם ד"חומש מעכב", ודחה רב פפא דלכו"ע חומש אינו מעכב, והכא ב"חיישינן לפשיעותא" קמיפלגי, דר' יהושע חושש לפשיעה שמא לא יתן לבסוף את החומש ולכן גזרו חכמים שלא יאמר מהמעשר עד שיתן את החומש, ור' אליעזר לא חייש לפשיעותא.

[4] ואמר ר' יוחנן שהטעם שהכל מודים בשבת, שיש כאן ב' סברות, א) שהגבר תובע אותו אפי' בשוק - ולא יוכל לפשוע ולשכוח, ב) משום "וקראת לשבת ענג", ולא רצו חכמים לאסור החילול - משום כבוד שבת.

[5] וכגון שלאחר שכפר נשבע והודה ונתחייב קרן וחומש, חזר וכפר בחומש ונשבע, ולבסוף הודה, שחייב חומש על חומש.

[6] שאכל או שתה או סך בין תרומה טהורה ובין תרומה טמאה, אולם אם ביער את התרומה - באיזה צורה אחרת כגון ששרפה או משהו אחר, אינו משלם את החומש. דכתיב "איש כי יאכל קודש" - פרט למזיק.

[7] וכגון שאכל תרומה בשוגג שצריך לשלם קרן וחומש, ואחרי שנתן הקרן וחומש כדין ונעשו התשלומין תרומה, חזר ואכל את אותו חומש, הדין הוא שמשלם את החומש הזה וחומש חומשו.

[8] פי', גורעים את הו' של " וְיָסַף", ומוסיפים אותו בסוף המלה של "חֲמִשִׁיתוֹ" - ונמצא כאילו כתוב "חֲמִשִׁיתוֹו" - בשני ווין, וזה נקרא חמשיות ורומז על כמה חומשים.

[9] וכגון שאחרי שחילל את הפירות מעשר ונתן קרן וחומש, חזר וחילל את החומש על מעות אחרות, שהדין הוא שלא מוסיף חומש על חומש.

[10] וכגון המקדיש איזה חפץ לבדק הבית, כשהוא פודה אותו - צריך לפדותו בשויו ומוסיף חומש, ונמצא שהמעות שחילל עליהם את הקדושה הם קדושים, ועתה לקח את החומש של המעות הללו וחזר וחיללם, הדין שצריך להוסיף חומש. ולא חשובים המעות הללו של החומש הקדש שני (ורק המעות שכנגד הקרן חשובים הקדש שני), ומשום שהחומש הזה הוא כתחילת הקדש כיון שמאליו הוא תופס עוד חומש, ולא כנגד מה שהיה כבר קדוש.

[11] פי', ערכו כאן הוא הקרן, וכמו שעל הקרן מוסיף חומש כך מוסיף על החומש חומש.