[1] פי', שאינם צריכים לצאת מביתם לפני הנץ כדי שיגיעו לשדה בהנץ, וע' בהערה שלאחרי זה.

[2] מדברי רש"י (ד"ה משלו) משמע שיום עבודתו של הפועל בשדה היה צריך להיות מהנץ החמה עד השקיעה. מיהו, כיון שאין הפועלים נוהגים לצאת מביתם עד הנץ החמה, צריכים לוותר משלהם אצל בעה"ב בערב כדי להשלים, ולצאת מעבודתם אחר שתחשך ולא מיד בשקיעת החמה.

[3] פי', ואע"פ שהיום הוא מעלות השחר עד צאת הכוכבים, יום עבודתו של הפועל אינו אלא מהנץ עד צאה"כ (כדי שיוכל לאכול סעודת הבוקר לפני יציאתו למלאכתו, ע' תוס' דף פו. ד"ה דאי).

[4] פירשו בתוס', דאינו ראוי שיהיה זמן חזרתם לביתם על חשבון בעל השדה, כיון שאין בחזרתם לביתם צורך בעל השדה.

[5] והיינו כדי שיכנס לביתו בכי טוב, פי', בעוד שאור השמש (שזה עכשיו שקעה) מאיר לו הדרך קצת. ובזה שינו הפועלים ממש"כ בקרא דתהלים, דלפי הקרא היו צריכים לצאת לעבודתם מהנץ ועד צאת הכוכבים. וכדי להשלים הזמן שחיסרו בערב, הקדימו לבוא לעבודתם בבוקר, ויצאו לעבודתם לפני הנץ (וע' הערה הבא).

[6] אף שהנץ הוא זמן יציאת הפועל מביתו לפי הפסוק בתהילים (אולי כדי שיאכל קודם שיצא, כנ"ל הערה 3), מ"מ חייב הפועל לצאת לפני הזמן כדי להשלים מה שיחסיר בערב, כנ"ל.