בבא מציעא דף קג. א
השואל בלשונות דלהלן, מה הדין?
שאל מעדר | השאל לי באר ונפלה [1] | ||
"האי פרדיסא" | עודר בו אותו פרדס בלבד | "האי גרגותא: | אין השואל בונה אותה |
"פרדיסא" | איזה פרדס שירצה אפי' גדול יעדור | "גרגותא" | השואל בונה אותה [2] |
"פרדיסי" | עודר כל פרדסים שיש לו | "בי גרגותא" [3] | חופר עד שימצא מים |
אמר "קרקעי" או פרדסי", מתי אמרינן שהכוונה לכל צרכו ומתי רק שנים? [תוד"ה פרדיסי].
כל צרכו - סוגיין | רק שנים (ב"ב סא:) | |
לתי' הראשון בתוס' | במשאיל [4] | במוכר |
לתי' השני בתוס' | כשהמקבל מוחזק [5] | כשהמוכר מוחזק |
בבא מציעא דף קג: א
המקבל שדה מחברו (בחכרנות או באריסות), מדוע אינו רשאי לשנות בדלהלן?
לעקור | לקצור | |
שתהיה שדי נקיה | אני רוצה שתזדבל שדי | טענת בעל הקרקע |
אני צריך לתבן לבהמותי | קצירה קלה יותר | טענת המקבל |
[1] פי', שנפלו דפנות של הבאר לתוך הבאר, וצריך לחפור אותה מחדש.
[2] ולא יכול לטעון בעל הבית שזו כבר אחרת - ואת זו לא השאיל לו.
[3] ששאל ממנו מקום לחפור באר בשדהו, הדין שחופר והולך כמה חפירות עד שימצא באחת מהן באר. אכן צריך לעשות עמו קנין על זה.
[4] וביארו שם הטעם משום שהמשאיל מוכן להשאיל לכל צרכי השואל (כיון שסופו לחזור אליו), משא"כ מוכר שודאי לא ימכור כל קרקעותיו בסתם.
[5] ובשאלת קרקעות תמיד חשיב המשאיל למוחזק, כיון שהקרקע ודאי יחזור אליו בסוף השאלה. (וע' לעיל דף קב: דזה דוקא לר"נ, ושמואל פליג שם וס"ל שהשואל מוחזק כל זמן שהוא עומד בו).