[1] פי', מדכתב קרא בשני פרשיות "הפלאה" (בפרשת נזיר ובפרשת ערכין), בא לומר שיש לו פעמיים לפרש אחת כשנודר ואחת כשבא לפני החכם שיתיר לו, והרי שיש מקור בתורה להיתר נדרים.

[2] וכגון שנים שהיו יושבין ובא אחד לפניהם, ואמר אחד מהיושבים: "הריני נזיר שזה הבא אצלנו נזיר הוא", וחברו אומר להיפך: "הריני נזיר שזה שבא לפנינו אינו נזיר", ולבסוף נמצא כאחד מהן - אין אחד מהן נזיר. ומשום שלא ניתנה נזירות להיות נזיר בתלייה ובספק, אלא בהפלאה ודאית ומפורשת. וכיון שיתכן שהפסוק בא ללימוד הזה ולא ללימוד שאמר ר' אליעזר, א"כ אין כאן מקור להיתר נדרים, וכן בכל הפירכות.

[3] ולא כשמתחרט שאז יכול להתיר את הנדר, ומכאן למדנו להיתר נדרים מה"ת.