[1] כן חילק ר"ל בסוגיין, כדי לתרץ מה שרב חנין למד מקרא "דכף אחת" - שהכתוב עשאו לכל מה שבתוך הכף לאחת, ואילו מדברי ר"ע שהוסיף על דברי ר"ש שגם הסולת והקטורת והלבונה והגחלים שאם נגע טבול יום במקצתו פסל את כולו, ור"ש מיירי באפר חטאת שודאי צירופו רק מדרבנן כיון שמהפסוק אפשר ללמוד רק על קדשי מזבח אבל לא על אפר פרה.

[2] כן חילק רב נחמן בר אבוה, מחמת הקושיא שר"ע מיירי גם בקטורת ולבונה (שלא שייך בהם שיריים).

[3] ומה מחוסר כפורים שמותר בתרומה - פסול בקודש (דזה כל ענינו שהוא לא יכול לאכול בקודש, אולם בתרומה מעת שטבל והעריב שמשו יכול לאכול בתרומה). שלישי שפסול בתרומה, אינו דין שיעשה רביעי. דאין לומר שבא ללמד על שלישי בקודש דזה למדנו מה"ת, (מקרא ד"והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל" - וכל טמא זה כולל גם שני, והרי ששלישי טמא בקודש), ועל כרחך שבא ללמד על רביעי.

[4] והא דנקט למדנו שלישי בקודש מה"ת ורביעי מק"ו, אסמכתא בעלמא, אבל באמת מעלות אלו מדרבנן.

[5] כלומר שהיד הטמאה נוגעת ביד הטהורה בשעה שנוגעת הטהורה בקודש. ובזה לכו"ע יש לגזור שמא יגע ביד הטמאה בקודש.

[6] אכן אם אין היד נגובה אלא לחה, פשיטא שמטמאת את חברתה, דהרי משקין שביד הטמאה נעשים ראשון (דכך דין משקין שנעשין תמיד תחילה) ומטמאין את היד השניה להיות שני. ומקשה אביי לרב שיזבי דאי מיירי דוקא בחיבורין ומשום החשש שמא תגע היד הטמאה בקודש, א"כ מה הרבותא ביד נגובה ושאינה עושה את היד האחרת לשני, הא החשש שמא היד הטמאה בעצמה תיגע בקודש.

[7] וכשיגע בקודש אחר - יהיה הקודש האחר רביעי ופסול.

[8] ובזה נתחדש ששני עושה שני, כגון ספר או שאר דבר שהוא שני לטומאה שנגע ביד עושה גם את היד שניה.

[9] ולפ"ז חכמים חולקים על דין משנתינו שאמרה שיד מטמאת יד לקדש.