[1] ר"ל אמר בשם רב, דאי אפשר שתשמט קודם שחיטה ושיוכל לשחוט אותה, דאם היתה נשמטת היתה יורדת למטה ולא היתה נשחטת. אמנם ר' יוחנן אמר שצריך לבדוק ע"י שיביא ויקיף, והיינו שיחתכנה במקום אחר ויראה אם צבע מקום החתיכה החדש הוא אותו צבע כמו במקום ששחט - טרפה, דסימן שגם השחיטה היתה כבר אחרי שלא היתה חיות בגרגרת מחמת שנשטמה, ואם אינו אותו צבע - כשרה, דרואים שהשחיטה הראשונה היתה בשעת חיות הגרגרת - קודם שנשמטה, והחתך השני אחר שאין לה כבר חיות.

[2] כתבו תוס', שבאופן זה לא שייך שיביא ויקיף, דכיון שמיירי ששחט בוושט, ודאי שיהיה בו הבדל ממ"נ, כיון שבשעה ראשונה היתה חיות בוושט גם אם נשמטה הגרגרת קודם, ועתה אחר שחיטה בוושט, כבר אין חיות בוושט וודאי שישתנה הצבע.

[3] ודלא כרב מתנא שאמר דבוקא דאטמא דשף מדוכתיה טרפה, והנה גם רבא חלק על רב מתנא ופסק שכשרה, אלא שהחמיר היכא שנפסקו ניביו, היינו הגידים שבראשו המחוברים בחור. ולהלכה פסקה הגמ', שאפי' באיפסיק ניביו כשר, ורק בנתעכלו ניביו - טרפה. [ולקמן בדף נו. בתוד"ה למה, כתבו בצד אחד שרב הונא חולק גם על זה, ומכשיר אפי' בנתעכלו ניביה].

[4] בתחלה אמרה הגמ' מחמת דברי רב נחמן שאמר "כסלע - כיתר מסלע, כאיסר - כיתר מכאיסר" שכל השיעורים שאמרו חכמים, בשיעור המצומצם עצמו, כגון כאן הסלע עצמו והאיסר עצמו, וכן כאן בעשרה עצמם, הדין הוא כלמעלה מהם. אכן לקמן (דף נה.) הסיקה הגמ' ד"כל שיעורי חכמים להחמיר", ולכך כאן בחבל הדין בעשרה - כלמטה, כלומר שטמא.

[5] כשעשוי לקבל צרורות גרע טפי ולא חשיב כלי עד שיהיה בו כדי לקבל רביעית בדוקא, אמנם ר' יהודה חולק גם בזה ואמר ששיעורן במשהו.

[6] ולכך כתבו תוס' (ד"ה הדקין), דלא קאי מה שאמר דאין מקבלים טומאה כשאינם יכולים לקבל כדי סיכת קטן על "הן" - דהיינו כלי שלם, דבזה אה"נ שמקבל טומאה.