[1] הנה רש"י פירש "מקרטע" - מפרפר, וכגון שיבש בו כסלע בי סנפיריו דתו לא חי. ולפ"ז שאלת הגמ' מאי בינייהו קאי על בית הלל ור"ע, ועל זה מתרצת הגמ' שבמקטע לפי בית הלל אינו מקבל טומאה דעדיין חי הוא מעט, ולר"ע כיון שכבר אינו יכול לחיות חשוב כמת.

[2] התוס' (ד"ה מאי) פירשו שודאי אין קושית הגמ' מאי בינייהו בין ר"ע לב"ה, דפשיטא שלב"ה אינו מקבל טומאה עד שימות ממש ולר"ע מקבל. אלא שאלת הגמ' מאי בינייהו היא בין ר"ע לב"ש, דלשניהם מקבל טומאה מחיים, ומתרצת הגמ' דמיירי בכה"ג ש"מקרטע" - שיש לו עדיין חיות גדול, שלב"ש כיון שניצוד כבר מקבל טומאה, ולר"ע כיון שאם זורקו במים יכול עוד לחיות אינו מקבל טומאה.

[3] בעי רב חסדא אליבא דר"ע שאמר דהשיעור הוא מעת שאינם יכולים לחיות, האם גם טרפה בכלל זה או לא. (אמנם לענין אכילה כיון שכשר לאוכלו מעת שמת, א"כ מה לי שנעשה טרפה וחשוב שמת מזמן).

[4] אכן בנשחטה אמו, בזה נחלקו ר"מ ור' יהודה במשנה ובגמ' אם חלב בן פקועה (דבן ט' חי) מותר.

[5] הלשון הראשון מפרש שנחלקו ר' יוחנן ור"ל האם בעינן לאיסור כרת שגם יכלו לו חדשיו וגם שיוולד ויצא לאויר העולם, דלר' יוחנן סגי במה שיצא לאויר העולם, ולר"ל צריך ג"כ שיכלו לו חדשיו.

[6] דין זה לא מבואר בגמ', דיתכן שאף שכלו לו חדשיו מכיון שלא נולד מודה ר' יוחנן שאין בו כרת, אכן ר"ל דבעי תרתי חדשים ואוירא (כמו שפירש"י) פשוט שאין בו כרת, כיון שכאן הוא לא נולד עדיין.

[7] האיכא דאמרי ס"ל דאם לא כלו לו חדשיו פשיטא שאין בו איסור כרת של חלב, אלא רק איסור נבלה, וכל הנידון הוא בהיפך, היכא שכלו לו חדשיו ולא נולד, ובזה נחלקו ר' יוחנן ור"ל.

[8] דכיון שגם בעלמא אין שחיטת אמו מטהרתו (לבן ט' חי), ה"ה כאן שאין אוסרתו לחושבו טרפה.

[9] דכיון שבעלמא מועלת בו שחיטת אמו, וכן כאן הועילה בו שחיטת אמו להתירו מידי נבלה - כדין שחיטת טרפה, תו לא שייך בו שחיטה. ולכך לא דומה לקרע את אמו ומצא בה בן ט' חי, דלכו"ע מועלת בו עדיין שחיטה (כדתנן במתניתין), כיון שלא הועילה בו זו הקריעה לכלום - תוד"ה לדברי.

[10] ס"ל דארבעה סימנים יש לבן פקועה, ואם שחט לשנים של אמו בכשרות ניתר בהם, ואם לא נשחטו בכשרות כגון כאן שהיתה טרפה, אף שמועילה לו השחיטה לטהרו מידי נבילה, עדיין יכול לשחוט לב' סימנים שלו ולהתירו גם באכילה.

[11] דלבן ט' חי לא מועילת שחיטת אמו כלום, ואם הוא חי אפשר לאוכלו עתה ולהתירו, ואם הוא מת עתה הרי הוא כמו כל נבלה.

[12] אכן נחלקו רבה ורב חסדא בסוגיא זו האם תועיל לשיטת רבנן שחיטה עתה לבן פקועה דלרבה לא תועיל כיון שהוא חשוב כבר שחוט קודם - דהא נטהר מטומאת נבלות, ולרב חסדא מהני דד' סימנים אכשר ביה רחמנא, וכסברת רבא לעיל [ולכך הגיהו כאן בסוגיין רבה במקום רבא], ובב' סימנים הראשונים של אמו נטהר מטומאת נבלות כבר, ולכך אפי' אם ימות לבסוף לא שייך בו טומאת נבלות.

[13] באופן זה לכו"ע מועילה שחיטת אמו לטהרו מידי נבלה, וכל מה שנחלק ר"מ הוא רק בבן ט' חי.

[14] וכל שחיטה זו הוא רק מפני הרואים, ולכן אין בה דין טרפות, ואפי' אם דרסו זאב ואינו יכול לחיות יותר - מעילה בו שחיטה. ור' שמעון שזורי ס"ל שגם זה אינו צריך, ואפי' אם הוא בן חמש וחורש בשדה הוא מותר בלא שחיטה, דשחיטת אמו כבר התירתו.

[15] מלשון רש"י בד"ה איכא דאמרי, שכתב: וזה הקלוט נמצא בה, משמע שגם קלוט זה צריך להיות בן פקועה, וצ"ע למה צריך לזה, וע' ש"ך יו"ד סי' י"ג ס"ק ז'.