[1] ואומר ר"ת (בתוד"ה משקה) דהחידוש כאן הוא דוקא במשקים דתרומה דאף שהם טמאים משום מגע טבול יום, מ"מ אין מטמאים אחרים כגון בקודש לעשותו רביעי אלא רק פוסלין אותו (תוס' רא"ש ומהר"מ). אולם במשקים של חולין ומעשר פשיטא דטהורים הם עצמם, ובמשקים של קדשים הדין שהם נעשים שני ועושים שלישי לפסול רביעי. ומשקים שנעשו על טהרת הקודש, לפי המסקנא הם כחולין לענין מגע טבול יום. עוד כתבו תוס', דאלו המשקים היוצאים מטבול יום או משקים של תרומה שנגע בהם טבול יום, אם יגעו בתרומה אחרת הדין שאפי' לא יפסלו אותה, דרק לקדש הם פוסלין מדרבנן.

[2] כתבו תוס' (ד"ה רבנן), דאלו רבנן דהברייתא דוקא, דבמשנתנו על כרחך רבנן ס"ל כר' יהודה, דכל מקום ששנה ר' יהודה במשנתו בלשון "אימתי" - בא לפרש ולא לחלוק. אכן לדעת רמי בר חמא, היכא דמוכח שבא ר' יהודה לחלוק (כגון כאן שנחלקו בברייתא), אמרינן גם במשנה שבא לחלוק ולא לפרש. עוד כתבו תוס', די"ל דרבנן דכאן הם רבנן דרשב"ג שג"כ אמרו שכל דמו חייב לכסות אפי' דם הניתז, ושם לא פירש ר' יהודה דמיירי בשאין לו דם אחר.

[3] לל"ק אמרינן "כל שאין צריך לכותשו", וא"כ גם חול במצב כזה חשוב שאין צריך לכותשו, כיון שיכול הוא להפרך מאליו (וע' ברבינו גרשום).

[4] לאיכא דאמרי אמרינן "כל שצריך לכותשו", וא"כ גם חול זה כל זמן שלא נפרך צריך עדיין לכותשו, והוא פסול לכיסוי.