גור אריה: לכאורה "לכם יהיה לאכלה" מיותר שהרי כבר כתיב "הנה נתתי לכם"? לכן פירש רש"י ש"לכם יהיה" מחובר לפסוק הבא- לכם ולכל חיית הארץ, להשוות את מאכל האדם לבהמה.

גור אריה: ירק עשב כולל גם עשב זורע זרע וגם את פרי העץ והפסוק בא לכלול שכל הצומח מותר באכילה. עיי"ש.

גור אריה: הייתי חושב שאסור יהיה באכילת בשר תדיר אבל כשיתאוה הותר, לכן הוקש לבהמה. ¹

גור אריה: גוף הפסוק לא בא ללמד איסור מן החי אלא לומר שהקב"ה נותן להם פרנסתם מהצומח (כפי שלבהמה לא נאמר כאן איסור לאכול מהחי אלא שהצומח הוא מזונה) [ורק מהיתור למדנו איסור לאדם לאכול מן החי].

גור אריה: אחר שנאסר להמית בהמה, גם אם מתה מעצמה אין לאוכלה, כדי שלא ימנע האדם מלפרנס את הבהמה שמזונותיה עליו בשביל שתמות ויאכלנה.

גור אריה: הותר לאדם לאכול רק את עיקר מזונו ומכיון שאסור לו להמית בהמה אין היא עיקר מזונו ולכן היא אסורה לגמרי.

גור אריה: רש"י בא להשמיע את טעם האיסור, שעדין לא נתברכו הבהמות עד ימות נח (כי לא רצה הקב"ה לברך את הנחש), והיה חשש שיאכלו את כל הבהמות.

מהר"ל, (חידושי אגדות ח"ג עמ' קסד ד"ה לא היה, סנהדרין דף נט ב): יש אומרים שכיון שטרם נתברכו בעלי החיים, יש חשש שהם יכלו אם יאכלו מהם. ¹

מהר"ל, (חידושי אגדות ח"ג עמ' קסד ד"ה לא היה, סנהדרין דף נט ב): האדם היה חומרי- עפר מן האדמה, ולכן לא הותר לו לאכול את הבהמה החומרית. נח היה 'איש האדמה'- שולט באדמה, ומכיון שכן הותרו לו בעלי החיים.