א) מועד קטן ב: רבי היא שאמר זה דבר השמיטה שמוט,
יל"ע אמאי הביאו רבי דמבואר מדבריו ששמיטה יכולה להתבטל, - ויאן שום ראיה שנתבטלה בפועל ולא הביאו מ"ד דס"ל דקדושת הארץ בטלה?
ב) אילמלי אתה דוד והוא שאול, בומהרש"א אלא שדוד עשה תשובה,
יל"ע טובא דא"כ עדיין אם דוד עשה מה ששאול עשה היה המלוכה ניטלת ממנו, אלא שעשה תשובה, ונמצא שעשה דבר אחר לגמרי.
ג) תנא דידן סבר כיון דברגל כל המשמרות שוין, וברש"י אסור לגלח מחמת משמרתו,
יל"ע דאם דיני משמר נוהגין ברגל, לכאורה יאסר לכהן - אף שאינו יודע משמרתו - לשתות יין ברגל, דלית לן ההיתר של תקנת קלקלתו, [ובפרט לפי הרמב"ם דאין יכול לעבוד עד שיסדרו המשמרות.]
שווארץ
שלום
א) אפשר מפני שרבי דיבר בפירוש על שמיטה. עוי"ל שמא סבר אביי דקדושה שנייה קדשה לעת"ל, ורק משום הקישא ליובל סבר ששביעית מדרבנן.
ב) לפי המהרש"א מתפרש שלולא כח התשובה שדוד מיוחד בו, היה אובד מלפני שאול כי שאול נקי יותר מחטא, וא"כ אין ראוי לך, דוד, לומר שירה על מפלתו של שאול.
ג) אולי י"ל כיון שאין לו חיוב לעבוד ברגל, יכול לשתות ולהימנע מעבודה.
בברכה. יוסי בן ארזה
תודה רבה,
א) מה שכתבתם בענין יובל הוא שיטת התוס' בפ' השולח, אמנם לא הוזכר כאן, וברש"י ביאר דשמיטת כספים תלוי בשמיטת קרקע, ולכאורה שמיטת קרקע תלוי בקדושת הארץ,
ב) ז"ל המהרש"א "והכי קאמר הכא אלמלי אתה שאול שלא שב בכל לבו ולא סייעיה מריה והוא דוד שהיה מקבל עליו לשוב בתשובה וסייעיה מריה אבדתי כמה דוד מפניו שהוא צדיק ממך שהוא באחד ואתה בשתים"
ולא הבנתי דבריו דאחרי ככלות ככלות הרי דוד עשה תשובה, ונמצא שאין שאול צדיק ממנו,
ג) ברש"י מבואר להדיא דחל עליהם איסור גילוח מחמת המשמר, וא"כ מאי שנא איסור שתיית יין מאיסור גילוח?
א) מ"מ רבי אמר כן במפורש לענין שביעית, וזה עדיף.
ב) כאמור, יש כאן שני עניינים - צדיקות ונקיות בטבעו, ועשיית תשובה לאחר החטא. ועיקר התוכחה לדוד היא שאין לו להזכיר את שאול בשירתו מפני ששאול צדיק בטבעו יותר ממנו.
ג) יתכן שהכוונה רק אם מתכונן לעבוד אז.
יוסי בן ארזה
ב) עשיית תשובה בודאי מוסיף נקיות וצדקות.
לכאורה אין שום מעלה במי שעצם טבעו נוטה לצדקות, שהרי דברים על דברים טבעיים בודאי אין מקבלים שכר, וכמו שכ' במסילת ישרים "כי הדבר פשוט אצל כל בעל דת שאין המדריגות מתחלקות בעולם האמיתי שהוא העולם הבא, אלא לפי המעשים. ושלא יתרומם שם אלא מי שהוא רב המעשים מחבירו
ג) כהן שבא להקריב קרבנו בכל עת ובכל שעה שירצה אינו נכלל באיסור גילוח קודם לכן, מכיון שאין זה משמרו. לכאורה כדי לאסור גילוח צ' שייקרא אותה זמן זמן של המשמר שלו, ועל זה הגמרא אומרת כיון שכל המשמרות שוין, וא"כ הדרא קושיין לדוכתין שייאסר אף בשתיית יין.
ב) הלא הכתוב משבח את שאול 'בן שנה'. בוודאי שזה כרוך גם בעבודה עצמית ולא סתם טבע.
ואלו הם שתי מעלות שונות (שפעמים האחת באה על חשבון השנייה דווקא), מי שנזהר ונשמר מראש מכל חשש חטא ומי שיש בו שפלות הנפש להודות בטעויות.
ג) מכל מקום יתכן שאם לא מתכונן לעבוד ברגל אין הרגל נחשב משמרתו.
יוסי בן ארזה
>>ב) עשיית תשובה בודאי מוסיף נקיות וצדקות.
לכאורה אין שום מעלה במי שעצם טבעו נוטה לצדקות, שהרי דברים על דברים טבעיים בודאי אין מקבלים שכר, וכמו שכ' במסילת ישרים "כי הדבר פשוט אצל כל בעל דת שאין המדריגות מתחלקות בעולם האמיתי שהוא העולם הבא, אלא לפי המעשים. ושלא יתרומם שם אלא מי שהוא רב המעשים מחבירו
ג) כהן שבא להקריב קרבנו בכל עת ובכל שעה שירצה אינו נכלל באיסור גילוח קודם לכן, מכיון שאין זה משמרו. לכאורה כדי לאסור גילוח צ' שייקרא אותה זמן זמן של המשמר שלו, ועל זה הגמרא אומרת כיון שכל המשמרות שוין, וא"כ הדרא קושיין לדוכתין שייאסר אף בשתיית יין.
הכולל משיב:
>>ב) הלא הכתוב משבח את שאול 'בן שנה'. בוודאי שזה כרוך גם בעבודה עצמית ולא סתם טבע.
ואלו הם שתי מעלות שונות (שפעמים האחת באה על חשבון השנייה דווקא), מי שנזהר ונשמר מראש מכל חשש חטא ומי שיש בו שפלות הנפש להודות בטעויות.
ג) מכל מקום יתכן שאם לא מתכונן לעבוד ברגל אין הרגל נחשב משמרתו.
יוסי בן ארזה<<
ג) עדיין לא הבנתי, לדבריכם למה הוא אסור בגילוח מחמת המשמר?
כיון שברגל אין כל המשמרות שווים, נחשב הוא כמשמר לכל הכהנים המתכוננים לעבוד בו.
יוסי בן ארזה