הגמ' אומר דטעמא דמתחילין מן הצד משום לא תענה על רב. ולכאורה משום זה א'א להגדול לומר דבריו אפ' אחר כולם, דאכתי יש זמן דהלנת דין וזה כדי 'למעבד ליה זכותא' כדבגמ' ד' יז ע'א,ואם בסוף היום אמר הגדול לחייב אין האחרים יכולים לומר זכות למחר משום לא תענה על רב.
צבי בוקמן
כתבו ראשונים (ר"ן, רבנו יונה, נמו"י ועוד) שאין האזהרה על הקטן שלא יחלוק על המופלא, אדרבה אסור לו לומר דבר בניגוד למה שהוא סבור, אלא זו אזהרה לגדול שלא יתחיל לומר דבריו, שמא הקטנים יימנעו מלומר דעתם משום כבודו או משום שיסמכו על דעת הגדול ולא יעיינו בדבר היטב לחפש זכות.
ואף בדעת רש"י (לו. לב.) שיש לדייק שאין לקטן לחלוק על המופלא, כבר פירש בחזו"א (סנהדרין יז,ג) שעיקר האזהרה רק שלא לחלוק כדרך שחולק על חברו אבל כשמביע הקטן דעתו בניגוד לגדול בדרך כבוד, כתלמיד לפני רבו, לית לן בה. אלא שחששו חכמים שמתוך טרדת המחשבה על כבוד הרב שמא יופרע בסידור דבריו ולא יבאר בטוב את נימוקיו, לכך אמרו שיתחילו מהקטן.
יוסי בן ארזה
מאי שנא מגמ' ד' יז דגם התם במציאות יכולים לבוא לידי זכות, רק שחוששין שלא יעשו כן משום 'והני תו לא חזי ליה'. גם הכא יש חשש שלא יאמר הקטן דעתו אחר שכבר אמר הגדול דעתו.
אם כן, היאך תקיים את מה שאמרה תורה שדנים דין מיתה? על כרחך דלא חיישינן לזה. ורק כשאנו באים מתחילה לסדר את הדיון צריך שהקטן יתחיל, אבל אחר שדנו ופסקו לחייב לא חיישינן, דבהכי חייב רחמנא.
יוסי בן ארזה