לכבוד מו"ר הרה"ג רב דוד שליט"א אחדשה"ט
אמר ראב"י שמעתי שבית דין מכין ועונשין כו'(מכין מלקות ועונשין עונש של מיתה - רש"י) מעשה באחד שרכב על הסוס בשבת וסקלוהו, ושוב מעשה באחד שבא על אשתו תחת התאנה והלקוהו.
לכאורה ק"ק מדוע קתני המעשה שסקלוהו קודם המעשה שהלקוהו. זו ואין צ"ל זו קתני?
ובאמת עיין רמב"ם פכ"ד סנהדרין הלכה ד שהביא המעשה באחד שהטיח אשתו ואח"כ המעשה באחד שרכב על הסוס
ועיין שם שכתב תחת האילן וצ"ע מדוע שינה מלשון הגמרא תאנה.
ושמואל, לייקווד
א) נראה שהגמ' הביאה את המעשים כסדר הוייתם וכן משמע שהמעשה עם הסוס בשבת היה בימי היוונים שהיה מאות שנים לפני ר"א בן יעקב ומעשה זה מובא כאן כי היה חידוש עצום שסקלו אדם על שעשה עבירה שהוא רק מדרבנן, אבל הגמ' הוצרכה להביא את זה קודם מכיון שקרה כ"כ הרבה שנים קודם. משא"כ המעשה עם ההוא שהטיח את אשתו היה פחות חידוש כי רק הלקוהו וגם היתה בזה פריצות גדולה אע"ג שאין איסור ממש לכן יותר קרוב לשמוע שראוי להלקותו.
ב) וגם מובן סדר הרמב"ם כי גם המעשה עם ההוא שבעל אשתו היה מאות שנים לפני הרמב"ם, לכן אין נפק"מ מצד זה לפי איזה סדר יביא את המעשים. ומאחר שדרך הרמב"ם להביא הלכות ואין דרכו לספר אגדות לכן הביא את המעשים בדרך לו זו אף זו דהיינו לא רק שב"ד יש להם כח להלקות כדי לעשות סייג לתורה אלא גם יש להם כח להרוג מטעם זה.
ג) נראה שדרך הרמב"ם להביא מעשים מן הגמ' בלשון צח ואם אין נפק"מ להלכה באיזה לשון מביא אותו הרמב"ם מביא בדרך שיקל על הלומדים. ועי' לעיל הל' סנהדרין פכ"ג ה"ג שכתב הרמב"ם ומעשה באחד שהעביר אברה נוצה של עוף מעל רדיד הדיין וגו', והנה בכתובות קה: איתא אמימר הוה יתיב וקא דאין דינא פרח גדפא ארישיה וגו', ונראה שהרמב"ם הוסיף קצת על לשון הגמ'. אלא כל שאין נפק"מ להלכה בזה הרמב"ם אינו חושש להביא דוקא לשון הגמ' אלא העיקר להביא הדברים בלשון ברור ומוחשי.
כל טוב
דוד בלום