א. הק"ו מלמד אותנו שאפילו מי שמרמה את חבירו בדבר קטן נקרא רמאי ק"ו שאם מרמה אותו בדבר גדול שעבירתו עוד יותר גדולה. ודרך משל אם אדם גונב פרוטה הוא נקרא גנב אמנם אנשים לא יקראו אותו גנב גדול אלא גנב קטן אמנם אם הוא גונב מאה אלף דולר הוא נקרא גנב גדול ופשעו יותר גדול בין לבני אדם בין לשמים. וכן מי שמרמה במשורה נקרא רמאי קטן ק"ו למרמה בהין שנקרא רמאי גדול ועונו חמור בהרבה.

ב. רבית כתיב גם בפ' כי תצא (כג:כ) לא תשיך לאחיך אמנם שם לא נזכרה יציאת מצרים רק בפ' בהר נזכרה יציאת מצרים כמ"ש רש"י. וכן משקלות כתיבי גם בפ' כי תצא (כה:יג) לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן אמנם שם לא נזכרה יציאת מצרים רק בפ' קדושים כמ"ש רש"י. משא"כ ציצית רק כתיב פעם אחת בתורה והוא בפ' שלח לך, לכן לא היה מקום לטעות לאיזה פרשה מדובר לכן לא הוצרך רש"י להזכירו.

(a) I am not sure why we "need" the Kal v'Chomer, but the exercise of speaking it out is instructive. If not for this I would think that the smaller the measurement, the more Chamur it is to be accurate, because the potential errors are a higher percentage of the transaction. (In fact, this reasoning is so good I am not sure why it is incorrect.)

(b) I suspect Rashi does not spell out the relationship between Parshas Tzitzis and Yetzi'as Mitzrayim because that relationship is codified as part of the Mitzvah of Keri'as Shema; see Berachos 12b, Gemara, and then Mishnah.

YDH

לכבוד ידידי רבי שמואל דוד שליט"א, אחדשה"ט,

א)

1. הנה בתוס' רא"ש שהביא כתר"ה כתב וז"ל מה לי מדה גדולה מה לי מדה קטנה כיון שהוא גוזלו שוה פרוטה, ע"כ. וזה משמע דלא כמו שכתבתי שיש הבדל בין גנב קטן לגנב גדול. אמנם עי' חי' גר"ח על הש"ס בסטסניל ב"ק קי. בענין גזל הגר בשם הגרי"ז זצ"ל, וז"ל, הנה זה פשוט בגזל בבת אחת כמה פרוטות שעבר בו על כמה לאווין כמו בהתראות מחולקות ואכל שני זיתי חלב, ע"כ. וע"פ הגרי"ז לכאו' יל"פ מ"ש הגמ' כאן והלא דברים ק"ו ומה משורה שהיא אחד משלשה וששה וגו', שכוונת הגמ' להדגיש חומר האיסור באונאה במדות שאפילו על אונאה קטנה הזהירה תורה, ק"ו לאונאה גדולה דהוי איסור עוד יותר חמור.

2. ועי' שיעורי הרמי"ם על מס' סנהדרין לגרא"מ שך זצ"ל שגם הביא מהגרי"ז שאם גזל אלף פרוטות עבר אלף איסורים והביא מקור משבת צג: דהמוציא אוכלין בשבת בתוך כלי אם היו אוכלין כשיעור אם הכלי צריך לו חייב בין על האוכלין בין על הכלי. ועי' ברכת אברהם ב"ק מהדורא תנינא בתוס' קה. ד"ה אמר שהביא גם מר' ברוך בער זצ"ל והגרי"ז שגזל אלף פרוטות עבר על אלף לאווין והאריך בזה.

3. ולכאו' עתה נראה שיש קושיא על הגרב"ד והגרי"ז מהתוס' רא"ש שהביא כתר"ה. אבל נלע"ד דהנה עי' שו"ע או"ח סי' שכח סי"ד היה חולה שיש בו סכנה צריך בשר שוחטים לו ואין אומרים נאכילנו נבלה, והביא במ"ב ס"ק לט בשם הר"ן טעם לזה דבנבלה עובר על כל כזית ממנה וחמיר מאיסור לאו דשבת, עיי"ש .ולכאו' זה סיוע לגרב"ד וגרי"ז (ובאמת נראה ששיטת הר"ן הוי חידוש טפי מהגרי"ז כי לר"ן ריבוי לאוין דנבילה עושה זה איסור חמור טפי מאיסור שבת אע"ג ששבת חייב מיתה ונבלה הוי רק לאו). וא"כ לפ"ז אולי יש מחלוקת ראשונים בין הרא"ש לבין הר"ן אם גזל אלף פרוטות עבר רק על לאו אחד או על אלף לאוין ואם נאמר דלר"ן עובר על אלף לאוין נוכל להבין הק"ו של גמ' דידן ובאופן שהסברתי לעיל בס"ד ועדיין צע"ג בזה.

ב) הקרא של גדילים תעשה לך לא שייך לסוגיא שלנו. זה ע"פ ביאור הגר"א או"ח סי' יב ס"א (ד"ה ולר"ת) שכתב שגדיל לא כתיב אלא בלבן. והנה בפרשת שלח כתוב "פתיל תכלת" וא"כ למדנו שפתיל זה צבע תכלת משא"כ גדיל זה צבע לבן. אמנם בסוגיין איתא שה' הבחין במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור וכן הוא שעתיד ליפרע וגו' ממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא. הרי שהסוגיא מדברת במי שלוקח קלא אילן ומרמה בנ"א לחשוב שהוא תכלת ודבר זה לא שייך בגדיל כי גדיל זה לבן ואין אפשרות להטעות אנשים בחוט של לבן. לכן רש"י לא נצרך לציין איפה פרשת ציצית כתובה.

כל טוב

דוד בלום