לכבוד מו"ר הרה"ג רב דוד ורב מרדכי שליט"א אחדשה"ט
יש לי כמה שאלות והערות בפרק המוכר את הספינה ואשמח בתשובה
אבקש מחילה עבור הטירחא אבל תורה היא וללמוד אני צריך כו'
א) נס אדרא וכן הוא אומר שש ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס
ועיין רשב"ם אדרא - הוא הוילון שפורסים על התורן להוליך את הספינה ברוח וייל"א בלע"ז
וכן הוא אומר - דהיינו אדרא שעשוי מפשתים וקנבוס מין בגד
ועיין רש"י גיטין פז: מכותא - נס "שפורשין עליו" וילון של ספינה וצ"ע
ב) רשב"ם וכן הוא אומר - "דעיגון דמתניתין" לשון עכוב הוא כדכתיב הלהן תעגנה כמו תעשנה תתעכבו מלהנשא לבעל "אלמא עוגין דמתני' היינו עיגון"
לא הבנתי דבריו ונא להסביר.
החותם בכבוד רב,
שמואל דוד בערקאוויטש
א) זו הערה חשובה וחזקה על רש"י גיטין. ולכאו' צ"ל שנס יש לו שני פירושים או בגד שפורסים על התורן כדמשמע בגמ' דידן או שהוא הקורה עצמה של הספינה שעליה תולים את הבגד.
והנה עי' מתנ' ר"ה פ"ב מ"ג מביאין כלונסאות וכתב הברטנורה תרגום נס כלונס (כעת לא מצאתי איפה התרגום הזה), הרי שנס פי' הקורה של הספינה. ועי' ישעיה ל:יז כתורן על ראש ההר וכנס על הגבעה וכתב רש"י שתורן זה עץ גבוה ונס אף הוא כלונס גבוה, ומשמע שנס פי' קורה. ועי' רש"י יחזקאל כז:ז עה"פ שמובא בגמ' דידן וכתב רש"י לפורשו על כלונס הארז ולהגביהו על התורן ומשמע שהיו שני קורות קודם היו תולים את הבגד על הנס ואח"כ תולים את הנס על התורן, וצ"ע. וכתב רש"י שם נס בלשון משנה כלונס ומשמע משם שנס פי' קורה לא בגד, וצ"ע בכל זה.
1) אחר העיון נראה שברוב המקומות נס פי' כלונס דהיינו קורה גבוהה ורק כאן פי' אדרא והוא הוילון שפורשים על התורן. ונראה שכאן הוצרכה הגמ' לפרש שנס הוא בגד כי המשנה כבר לימדה שהמוכר את הספינה מכר את התורן, לכן א"א לפרש שנס הוא כלונס כי כבר תנן ברישא דמתנ' שמכר את הקורה. לכן חייבים לשנות את הפי' של נס מכל מקום אחר.
2) ועי' במדבר כא:ח עשה לך שרף ושים אתו על נס וכתב רש"י על כלונס וזה מתאים עם מ"ש לעיל בשם רש"י שנס בלשון משנה נס פי' כלונס, וגם מתאים עם רש"י גיטין פז: שפורשין הוילון על הנס.
3) הנה בהרבה מקומות בנביא איתא המילה נס כגון בישעיה ה:כו ונשא נס לגוים ופרש"י נשיאת נס הוא כמו כלונס ארוך ונותנין בראשו בגד ועולין בראש הר גבוה ורואין אותו מרחוק והוא סימן לקיבוץ בני אדם, ע"כ. ושם לא מיירי בספינה אלא מיירי שרוצים לעשות סימן כדי שרבים יראו והדרך היא להעמיד קורה ארוכה וזה נס כי נס הוא לשון גובה שכולם רואים כמו נס שהקב"ה עושה שכולם רואים ומפחדים מהקב"ה או באים לידי אהבת ה' ע"י הנס שהרבים רואים.
והנה בישעיה ל:יז כתוב כתורן על ראש ההר וכנס על הגבעה הרי שכתוב גם תורן וגם נס באותו פסוק ואעפ"כ פרש"י ששתיהם לשון קורה ולא פי' שנס זה בגד, וא"כ למה אצלנו ב"ב עג. הגמ' שינתה מבכל מקום ופי' שנס זה אדרא. אלא נראה שי"ל שבנביא הרבה פעמים מפרשי הנ"ך אומרים "כפל הענין במילים שונות" משא"כ במשנה אין כלל זה נוהג, לכן הגמ' שינתה הפי' של נס מכל מקום אחר ופירש נס אדרא.
ב) כונת רש"י שעוגן הוא הדבר שמעכב ועוצר את הספינה כשם שהבעל שנעלם או לא נמצא מעכב את אשתו להינשא לאחר, וזה לשון עגונה פי' אשה שנעלם בעלה ולכן מנועה מלהתחתן וכן הספינה מנועה מלנסוע מחמת העוגן anchor.
א) עיינתי עוד בסוגיא זאת ויש עוד כמה וכמה הערות:
עי' ב"מ סט: ספינה לעשות בה איסקריא ופרש"י אסקריא וילון ושאר כלי הספינה כגון תורן.
הנה מ"ש רש"י אסקריא וילון זה ודאי אינו כפשטות סוגיא דידן ב"ב עג. תורן איסקריא, ולכאו' צ"ל שאיסקריא זה שם כללי לכמה מכלי הספינה ויכול לכלול גם וילון.
ב) עי' תענית כא. תלא נפשיה באסקריא דספינתא ופרש"י עץ ארוך תקוע וגו' שמניחין עליה מכסה וילו"ן וזה בפשוטו אינו כרש"י ב"מ. אבל עי' כתובות סט: שמביא אותו מעשה דאילפא אבל יש שינוי כי גרסינן תלא נפשיה באיסקרא דמכותא ופרש"י מכותא וילון וזה אינו כרש"י גיטין פז: שמכותא הוא הנס (פי' כלונס כמ"ש ברטנורה ר"ה פ"ב מ"ג ותוי"ט כלים פ"כ מ"ג שתרגום נס כלונסא) שפורשין עליו הוילון. אמנם נראה שרש"י כתובות הוכרח לפרש שמכותא פי' וילון כי מאחר שכתוב בגמ' באיסקרא דמכותא א"כ א"א לפרש שמכותא הוא הכלונס כי איסקרא הוא גם עץ ארוך. לכן רש"י כתובות פי' שאיסקרא זה התורן ועליו תולין את הוילון
ג) ולפי הנ"ל אולי יש ליישב ע"פ דרך החידוד את הסתירה ברש"י גיטין כי בדף פז: פי' שמכותא זה הנס דהיינו הכלונס אבל בגיטין לו. כתב רש"י שמכותא זה וילון הספינה. ולהנ"ל אולי י"ל שרש"י לו. אזיל לפי גי' הגמ' כתובות סט: איסקרא דמכותא ובע"כ מכותא פי' וילון, משא"כ רש"י פז: אזיל לגי' הגמ' תענית כא. איסקרא דספינתא. ולפ"ז י"ל שאיסקרא הוא הוילון כמ"ש רש"י ב"מ סט:, וא"כ י"ל גם להיפך שמכותא פי' הנס וכמו שכתבנו שלפעמים השמות של כלים השונים של הספינה מתהפכים.
דוד בלום
יש"כ גדול על האריכות בענין נס ותורן,
הבנתי כוונת רשב"ם בענין עוגין אבל לא הבנתי מש"כ עיגון היינו עכוב ועוגין היינו עיגון, דהול"ל עוגין היינו עכוב ותו לא מידי.
הרשב"ם מסביר שהחידוש של הגמ' הוא שמ"ש במשנה "העוגין" הוא מלשון עיגון והיינו שהמילה "עיגון" כבר ידועה (עי' גיטין ריש ג. משום עיגונא אקילו בה רבנן), וידוע שעיגונא מלשון הלהן תעגנה ושזה מלשון עיכוב. אבל החידוש של הגמ' הוא שגם "עוגין" הוא מאותו שורש כמו "עיגון" כי לולי דברי הגמ' אולי היינו חושבים ש"עוגין" הוא משורש "עוגה" או "עיגול" וכדו', וזה כונת רשב"ם במ"ש "אלמא עוגין דמתניתין היינו עיגון" כי זה מה שנתחדש בגמ' ש"עוגין" ו"עיגון" הם מאותו שורש. ולכן הרשב"ם לא כתב "עוגין היינו עיכוב" כי בלי השלב האמצעי של "עיגון" לא היתה סיבה לקשר בין עוגין לעיכוב.
כל טוב
דוד בלום
יש"כ
אבל מה כוונתו במש"כ דעיגון דמתניתין לשון עכוב,
הרי במשנה קתני עוגין ולא עיגון
א) ראיתי שיש לפרש באופן אחר דהנה עי' רש"י רות א:יג עה"פ הלהן תעגנה שדחה דברי המפרשים שתעגנה מלשון עיגון שא"כ היה לו לינקד הנו"ן דגש או לכתוב שני נוני"ן, עיי"ש. אבל נראה שהרשב"ם ב"ב עג. בא לחלוק על זקינו רש"י בפירושו לרות כמ"ש רשב"ם כאן ש"תעגנה" לשון עיגון.
ב) וי"ל דלכן כתב הרשב"ם "דעיגון דמתניתין" ולא כתב "דעוגין דמתניתין" כי עיקר כונת הרשב"ם לומר שבסוגיין מיירי בלשון עיגון ולאפוקי מפרש"י ברות, ובסוף מסיק הרשב"ם דעוגין דמתניתין היינו עיגון ע"כ. ולפ"ז אין חילוק בין עוגין לעיגון.
ג) ועי' גם רש"י ב"ק פ. ד"ה העגונה, וז"ל, מאוחרת כמו הלהן תעגנה, ע"כ. ונראה שזה סותר לרש"י רות, וצ"ע בכל זה.
יישר כח גדול
דוד בלום
יש"כ גדול
איפה ראית פירוש זה?
החותם בכבוד רב,
שמואל
האמת היא שלא ראיתי פירוש זה להדיא אבל ראיתי טוענים שרשב"ם ס"ל כרבי יונה אבן ג'אנח בשרשיו שהיסוד של "תעגנה" אינו "עגן" אלא "עגה" ואז ראיתי שרש"י ברות מדבר על זה.
חילך לאורייתא
דוד בלום
מי כתב שרשבם ס"ל כרבינו יונה ?
עיין חידושי ראמ"ה
מצאתי זה בhebrew books
בשם התורה והתלמוד (איני יודע מי כתבו)
חידושי ראמ"ה מבאר שהשורש של המילה "עוגין" במשנה אינו "עגן" אלא "עגה" א"כ צ"ל שהמילה עוגין במתנ' היא לשון רבים כי הנו"ן אינו מהשורש. לפ"ז צריך להבין מהי המילה "עוגינין" בברייתא כי כבר פי' הראמ"ה כי גם עוגין לשון רבים. על זה כתב ראמ"ה שעוגינין מלשון עגן. ונראה כונתו לא שהשורש של עוגינין הוא עגן כי כבר פירש שהשורש הוא עגה, אלא כונתו שהוא מ"לשון" עגן פי' שהוא כמו שמצינו גיטין ריש ג. משום עיגונא אקילו בה רבנן, דהיינו שהמשמעות של המילה עוגינין היא אותה משמעות כמו אשה עגונה שהיא מתעכבת מלהנשא.
ממשיך הראמ"ה לבאר שאע"פ שהשורש הוא עגה מ"מ הוא כמו המילה עגן כמו שמצינו ברות שכתוב תעגנה, ומ"מ פרש"י שהשורש הוא עגה, ואח"כ כתב ראמ"ה וכן משמע קצת ברשב"ם. ולכאו' כונת ראמ"ה שהרי כתב רשב"ם "תעגנה כמו תעשנה" ומשמע שרשב"ם משווה המילה "תעגנה" למילה "תעשנה" והנה השורש של תעשנה אינו עשן אלא עשה, א"כ משמע קצת מהרשב"ם שהשורש של תעגנה אינו עגן אלא עגה.
יישר כח גדול
דוד בלום