א) אולי יש לפרש ע"פ המהרש"א בחידושי אגדות דהנה קודם בגמ' אמר ריש לקיש שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה ובתחילה הגמ' חשבה שזה לעיוני אבל הגמ' הקשתה שזה פשיטא לכן בסוף תירצה הגמ' לאקדומיה.

ב) והקשה המהרש"א שגם לאקדומיה הוא פשיטא כי פרוטה אחת של העני ודאי היא שקולה כמו מאה מנה של העשיר. לכן ביאר המהרש"א שהרי מותר לדיין ליטול שכר בטלה דמוכח וא"כ היה מקום לומר שאם בא לפני הדיין דין של פרוטה לא יוכל ליטול שכר בטלה מסכום כזה קטן וא"כ יתבטל לגמרי הדין של שכר בטלה בדין תורה זה. ואולי בכה"ג מותר לדיין להקדים הדין של יותר כסף כדי שיתקיים הדין של שכר בטלה ,קמ"ל הגמ' שגם בכה"ג אם כבר התחיל בדין של פרוטה חייב להקדימו אע"ג שכתוצאה מזי לא יקבל שכר בטלה על הדין הראשון.

ג) וא"כ לפ"ז יש לפרש שמה שהזכירה הגמ' "מאה מנה" זה רק שייך בהוה אמינא שחשבנו שמדובר ב"עיוני" ובזה רצתה הגמ' להדגיש שבענין העיון והדקדוק שצריכים בדין תורה אין שום הבדל בין דין של מאה מנה לדין של פרוטה. אמנם אח"כ כשהגמ' דנה לענין לאקדומיה לא מתאים כ"כ לדבר על מאה מנה כי עכשיו הס"ד שמותר להקדים הוא כדי שיקבל שכר בטלה ובזה אין שום צורך שיהיה דין של מאה מנה כדי שיקבל שכר בטלה. ובודאי בדין של מנה גם יוכל לקבל מספיק שכר בטלה, ואדרבה אם מזכירים "מאה מנה" זה משמע שמדברים על חשיבות הדין, וזה כבר דחינו שלענין חשיבות הדין אין חילוק בין פרוטה למאה מנה.

ד) עכשיו בס"ד מובן למה רש"י שינה מלשון הגמ' וכתב מנה במקום מאה מנה כי מה שאמרה הגמ' מאה מנה זה רק מתאים כשחשבנו שהס"ד הוא לגבי "עיוני", משא"כ בתירוצו של הגמ' "לאקדומיה" יותר מתאים לדבר על דין של מנה לבד.