לכבוד הגאונים הגדולים שליט״א
א) בבא בתרא צח. רשב״ם ד״ה ולא אמרן - דהפסיד בעל הבית אלא דלא שני - ״לוקח״ בברזא לעשות נקב אחר בחבית אבל שני איכא למימר דהוא גרים דלא מטא יומא דשוקא - ולא נתעצל ״חנווני״ במכירתו
לכאורה מש״כ הרשב״ם ״לוקח״ אינו מדוקדק שהרי הגמרא מיירי בחנוני ולא בלוקח. ועיין רשב״ם בד״ה דלא שכתב חנוני וצ״ע
ב) בבא בתרא צח: רשב״ם ד״ה תנא קמא קתני לה - והכי קאמר תנא קמא וראיה יש לדבר "וקפץ רשב"ג והפסיק את דבריו" ואתמוהי קמתמה כבנין ההיכל אתה רוצה לעשות שאר בנינין בתמיה אין לך להשוותן יחד דכיון דבהיכל רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו בשאר בנינין דלא חשיבי אין צריך להגביה כל כך
לכאורה קשה שהרי הגמרא לעיל הביא מבן סירא ״וקל מאורח משיב דבר בטרם ישמע שנאמר (משלי יח, יג) משיב דבר בטרם ישמע אולת היא לו וכלמה״, הלא דבר הוא!
א) היינו לוקח היינו חנווני, ונקט רשב"ם פעם כך ופעם כך ואין לחוש לכך, שכן דרך הלשון.
ב) כאן רשב"ג ממשיך בעצם את דברי ת"ק, שידע מהיכן הוא בא להוכיח, אלא שאומר זאת כתמיהה. ואין זה דומה למי שאינו ממתין עד סוף דברי קודמו, שאולי לא עמד על סוף דעתו.
יוסי בן ארזה