תנו רבנן כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל רבי יהודה אומר כל היום. מאי כל היום? אמר רבא -לא נצרכה - אלא - להביאו אונן מתוך ביתו
רש"י - מצוה הוא שיביאוהו למקדש לעבוד כל היום כדי לפכח צערו. וה"ק ר' יהודה - כל היום יהא עסוק בהקרבה
וצ"ע למה לא להשאירו בביתו בצערו. ולמה לפכח צערו אם לא שמצוה שיעבוד. ואי עובד הרי זה מה שמפכח צערו. אז מה הוסיף רש"י?
בברכה ובהערכה רבה,
ברוך ד. קאופמן, ישראל
שלום
כיון שאין חובה על האבל להיות שקוע בצער, כמש"כ רש"י בסוכה כה,א ובכתובות ו,ב, על כן מביאים אותו שיעבוד, אע"פ שאינו חייב בכך, ועי"כ מפכחין אותו מצערו.
בברכה. יוסי בן ארזה
יישר כח!
מה המניע לטפל בצערו יותר משל אחרים?
כל אבל אחר, הדין מחייבו בניהוגי אבלות כדי לתת מקום לאבל ולצערו ולא להסיח דעתו מאבלותו. משא"כ הכה"ג שעובד במקדש הדין אינו מחייבו שלא להסיח מאבלותו וצערו (אולי בגלל רמתו הרוחנית או בגלל תפקידו כאיש כלל). וא"כ אבלותו וצערו מיותרים.
יוסי בן ארזה
