[1] ולא חששה הגמ' לפרש שיש גדול עמהם, דסמכה על מה שפירשה את זה כבר בכתובות.

[2] בלי שיהיה גדול עומד על גבם, וזה כהתירוץ הראשון בתוס' הקודם, דבתירוץ השני ס"ל להתוס' שנאמנים. ובתוס' הרא"ש כתב, שמה שלא נאמנים בתחומין, הכוונה אם היו תחומין מדאורייתא. ולפ"ז מיירי גם לתירוץ השני הנ"ל שנאמנים קטנים על תחום שבת גם בלא גדול.

[3] ס"ל לרב יהודה דדוקא בעיר כדאיסקרתא דריש גלותא ששכיחים בה רבים, שבאים אצל הראש גלותא שהוא המושל כדי לקבל רשות לדון ולהתיר בכורות, שם מותר, דאין לחוש שיבואו להחליפה בעיר של רבים והיא עדיין של רבים, כי האנשים מזכירים אחד לשני לומר שטעם ההיתר משום שהיתה עיר זו פעם עיר של יחיד, ולא יחליפו. משא"כ שאר עיירות של יחיד שנעשו של רבים, יש לאסור, דיש לחוש שמא יבואו להחליף ולהתיר גם בעיר של רבים והיא של רבים.

[4] דכיון שכל ישראל נמצאים ביחד בבוקר השבת בבית הכנסת כדי לשמוע את הדרשא, א"כ יזכירו אחד לשני שטעם ההיתר הוא משום שהיתה פעם עיר של יחיד, ולא יחליפו בעיר של רבים והרי היא של רבים.

[5] רש"י פירש רה"ר של ט"ז אמה, והתוס' (בד"ה עיר) חלקו, משום דגם לר' יהודה אין מערבין לרה"ר ביותר מי"ג אמה ושליש.

[6] אכן יכולים לערב מבוי מבוי, ובאופן שיעשו דקה בפני המבואות, כמבואר לקמן (בעמוד ב').

[7] באופן זה לכו"ע לא מהני, דכיון שדרך עיר ארוכה שעוברת רה"ר המפולשת מפתח לפתח באמצעה משני צידי אורכה, וכיון ששני החצאים הימני והשמאלי משתמשים באותה רה"ר, הרי שאלו אוסרים על אלו, ולא מועיל מה שכל אחד עירב לעצמו.

[8] דכיון שחילקו אותה לרחבה, א"כ יכולים להסתלק אלו מאלו, (שלא תהא דרך לאלו על אלו), ומשום דכל אחד משתמש בפתח הנמצא בחצי שלו. ומבואר בגמ' שדין זה נכון אפי' אליבא דר"ע הסובר בעלמא דרגל המותרת במקומה - אוסרת שלא במקומה, דדוקא התם שבני חצר הפנימית דרכם היחידה היא דרך החצר החיצונה, לכן אף שעירבו הפנימית לעצמן והם מותרים במקומן, מ"מ דריסת רגלם אוסרת על החיצונה. משא"כ כאן שיכולים אלו להשתמש בפתח לבדם ואלו בפתח לבדם שאין להם דריסת הרגל אלו על אלו.

[9] ומבואר בגמ', שאפי' אליבא דרבנן דס"ל בעלמא דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה, הכא מודו דאסרי, דדוקא התם בחצירות יש אפשרות שהפנימית תסגור את הדלת ותשתמש לעצמה בלא לדרוס על החיצונה [לפירש"י. ולתוס' (בד"ה דפנימית), סגי במה שלא ישתמשו בני הפנמית בחצר החיצונה], משא"כ כאן שאין שום היכר ברה"ר באיזה מקום מסתיים החצי הרוחב של אלו ואיפה מסתיים של אלו, וכיון שכן אוסרים הם אחד על השני, כן פירש"י. ותוס' (בד"ה אבל) פירשו, דרה"ר לא שייך לחלק - כיון ששייך לכולם.

[10] וביארו התוס' (בד"ה תורת), שיש למצוא נפ"מ גם בענין עירוב, וכגון כשרוצים לערב שנים, שאז תורת מחיצה ולקולא, ובאופן שריצפו לכל הכותל בסולמות (ביותר מעשר), דאם לא ריצפו יכולים לערב שנים גם כשיש פתח.