גמ' פב. - פג:

עירובי תחומין (רש"י - לצאת) רק לדבר מצוה

קטן - ר' יהושע בד"ר אידי - עד ג' או ד' יוצא בעירוב אמו [רש"י - מסתמא דעתה עליה], ד' וה' טעון שיערבו עליו, עד ו' עירב עליו אמו עדיף מאביו

למסקנא - עד בן ו' יוצא בעירוב אמו חוץ מבן ד' וה' כשאביו בעיר
עד גדלות עירב עליו אביו עדיף משל עצמו

אשתו - בסתמא אחר בעלה חוץ מעירב לעצמה, מחאה

ככר - ר' יוחנן ב"ב - (הו"א 1/2, 1/3) 1/4 קב. ר"ש - 1/3 קב.

שיעור ב' סעודות לתחומין - ר"מ - של חול, ר"י - של שבת - ריב"ב ככר, ר"ש 2/3 ככר

כדי פרס לבית המנוגע 1/2 ככר, לפסול הגוייה 1/4, לטומ' אוכלין 1/8 (לחכמים דר' נתן ור' דוסא - חסר קליפת ביצה)

סאה - מדברית 144 ביצים, ירושלמית 4/5 172, ציפורית 207, של רבי 217

שיעור חלה - כדי עיסותיכם = עומר = 1/5 7 לוג מדברי = 1/5 43 ביצים

גמ' פג: - פה:

השתמשות ב' רשויות בדבר שלישי

השתמשות נוחה לשתיהן, קשה לשתיהן - שניהן אסורים בלי עירוב

לזה בנחת ולזה בקשה (גובה י"ט) השתמשות רק לבנחת
רש"י - חוץ מכשהשני רשויות תוך י"ט להדדי [רש"י - רשות שלישי לשניהם]

לזה בשלשול ( ולזה בזריקה ( - רב - שניהן אסורין
שמואל - לבשלשול [בנחת לגבי זריקה] חוץ - רש"י - מזריקת משך ( + שלשול = זריקת גובה

בור מלאה מים, פירות נחשב תשמיש בשלשול [חסרא] חוץ מטבל

שמואל - גג הסמוך לרה"ר (לרש"י מרפסת מגופפת באמצע פחות מי"ט לזול"ז)

להתיר טלטול להגג (כשהם פחות י"ט מהדדי; דיש לבני רה"ר תשמיש נוחה בגג אפי' י"ט לכובע וסודר)
צריך סולם קבוע להגג [לרש"י - גילוי דעת דמסלק גג מרה"ר]

רב - אין אדם אוסר על חבירו רשות שלישי דרך אויר ( [רש"י - תשמיש מופלג לאו תשמיש]

שמואל - אדם אוסר [רש"י - תשמיש גרוע] וצריך זיז, קניא (לרש"י להיכר אטו רשות של שנים) דעשו חיזוק לדבריהם יותר מתורה (היתר מקום פטור)

ב' בתים של אדם א' - א' גבוה משני -

רב אוסר לזרוק מזל"ז דרך אויר רה"ר [דלמא יפול ואתי לאתויי]

שמואל - מותר [לרש"י - לא גזרי ברשויות דאו' דרך אויר]

רש"י פד. - פה.

נסרים ע"ג זיזין (גזוזטרא) גבוה מן הים הרבה = רה"י

בור מופלגת ד"ט בין חצירות - מילוי דרך אויר מבוי מותר לרב -
לרש"י
- אין השתמשות לשניהן במבוי אלא מילוי

מקום שאין בה תשמיש גמור (אלא דרך חלון) אינו נאסר ע"י פירצה למקום האסור לה

לרש"י - חורבה שיש לה בעלים - אינו אוסר חצר אבל טלטול בתוכה אוסרת

גמ' פה: - פז.

בית שער אכסדרה ומרפסת אינו מקום הנחת עירוב (אלא שיתוף) והדר שם אינו אוסר
חוץ מבית שער דיחיד דאינו אוסר אבל הוי מקום עירוב

בית התבן, עצים, אוצרות - מקום עירוב ואוסר

עירוב חצירות בבית שבחצר, שיתופי מבואות בחצר שבמבוי אבל לא במבוי [לא מינטר]

ר"י - בעל החצר שיש לו תפיסת יד (הנחת כלים) בכל בית, שאינם ניטלים בשבת, א"צ עירוב

שבת בעיר אחרת - ר"מ - אינו אוסר [רש"י - לאו שמה דירה]
ר"י - אוסר, ר' יוסי - רק גוי אוסר [שמא יבא היום]
ר"ש - אפי' באותה עיר אינו אוסר בהלך לבתו [הסיח דעתו מביתו]

מותר למלאות מבור בין ב' חצירות כשיש מחיצה י"ט בתוך הבור -

רשב"ג - לב"ש מלמטה (רב הונא - סמוך למים, רב יהודה - למטה מהמים (לרש"י - עד התהום) וראשי קנים למעלה מהמים טפח) [שלא יערב המים])

לב"ה מלמעלה (רב הונא - סמוך לשפתו, רב יהודה - סמוך למים וראשי קנים שוקעים טפח במים [רש"י -היכר מחיצה])

ת"ק - מלמטה או מתוך אוגנו [רש"י - גוד אחית]

ר"י - כותל בין החצירות למעלה מן הבור מספיק [מחיצה תלויה מהני (בעירוב) אפי' ביבשה - כר' ישמעאל בר"י]

רב יהודה - מותר לטלטל תחת קורה ד"ט בחורבה [ב' חודין סותמין (לרש"י - כר' ישמעאל בר"י דמתיר מחיצה תלוי' (ודלא כהל'))]; ר"נ - וכן במים שבבור [הקילו במים]

לר' חנניה בן עקביא - נקב דע"ד ע"ג מים בלי מחיצות ויש נסר/גזוזטרא י"ט - אמרינן כוף רוחב הנסר + גוד - וממלא - ר' יוחנן - הקילו רק בים טבריא (רש"י - קרפף הוקף שלא לדירה)

רש"י פו. - פו:

לרש"י משמע דבמקום מוקף מחיצות אומרים פי תקרה אפי' אין בו ד"ט

לרש"י - למסקנא ליתא לדרב יהודה אלא כרב הונא

גמ' פז. - פט.

אמת המים עמוק י' X ד"ט עוברת ברה"י (רש"י - = כרמלית)

צריך מחיצה בכניסה וביציאה למלאות ממנה [רש"י - כמתחלת כאן]

לרב דימי בשם ר' יוחנן - מותר להחליף ברשויות דרבנן דרך מקום פטור

לרשב"ג - פחות מרחב ד"ט

לרבנן מג"ט (רש"י - לגבי כרלמלית דוקא) (וזעירי בשם ר' יוחנן חולק)

לזעירי לרבנן דרשב"ג י' X ג"ט = כרמלית

אביי בר אבין, רב חנינא בר אבין - אין חורי כרמלית ככרמלית
רב אשי - בסמוכה כן, במופלגת לא

לל"ק דרבה ב"ר הונא - מחיצות של גזוזטרא (למעלה או למטה) מהני למלאות מים מתחתיו אבל לשפוך אסור [רש"י - יצאו חוץ למחיצות]; לל"ב מותר [רש"י - לא איכפית לי']

גזוזטרא בלי מחיצות אוסרת גזוזטרא עם מחיצות שלמעלה הימנה מלמלאות דרך נקב

רב - דוקא בסמוכה (רש"י - במשך הכותל תוך ד"ט) [אינו אוסר דרך אויר]

לר' חייא ור' אושעיא - דוקא בנשתתפו בעשיית מחיצה [אל"ה אין רשות להשתמש ואיסור שבת מחזירו לבעלים]

שפיכת מים לחצר רק ביש ד"א [רבה - ראוי לזלף, ר' זירא (לראב"י) - ראוי לבלוע סאתים מים (נ"מ ב 8 X 2)], או עוקה (גומא) מחזקת סאתים [רש"י - אטו זריקה לרה"ר] ואם הגומא ברה"ר צריך לכסותו (שיהא מקום פטור)

ראב"י - ביב ברה"ר מכוסה ד"א - שופכין לתוכו [לרש"י (4 X 4) ראוי לבלוע]

וחכמים חולקים [גזרה שמא יאמרו צנורו מקלח (רש"י - ששופכן סמוך ליציאתו ורוצה שיצאו)]
ומותר לשפוך לגג והמים יורדין לביב, לחנניא - לחצר ולא לגג [עשוי לקלח]

בימות הגשמים שופך ושונה (לרש"י - בלי עוקה) (לר"נ - לסאה מים מספיק עוקה של סאה) [חצר כבר נתקלקל ורוצה שיבלע, ואין גזרה - סתם צינורות מקלחים מי גשמים]

בני דיוטא (עלייה) א' שעשו עוקה בחצר מותרין אבל בני דיוטה השני אסורין בלא עירבו [דלמא יצאו בכלים דבתים]

רש"י פז. - פח.

אמת מים פחות מי' X ד"ט ברה"י = רה"י, ברה"ר = רה"ר

אפי' לא בלע החצר, הביב ויצא לרה"ר מותר דאינו מתכוין ואין איסור דאו'