הלכה א (א. - ד.)
פטורין מראייה:
א) חרש המדַבר ואלם [כהקהל - למען ישמעון ולמען ילמדון] ואפי' קטן [לא אתי לידי שמיעה], לרבנן דר' יוסי (דס"ל ב' כתנות לכל כהן) אפי' חרש באוזן א' [באזניהם],
ב) שוטה [אתה הראת לדעת]
ג) קטן (ב"ש - שאינו מתרצה לרכוב על אביו, ב"ה - שאין אביו יכול לאחוז בידו ולעלות משילוח להר הבית) פטור מקרבן [רגלים] וביכול חייב (אפי' אינו מבין) [כל זכורך]
ומ"מ חייב בראיית פנים בעזרה [כהקהל]
ומ"מ חייב בראיית פנים בעזרה [כהקהל]
ד) טומטום [מיפטר מספק] ואנדרוגינוס [כל (כולו) זכורך, בבלי - זכורך]
ה) נשים [זכורך]
ו) עבדים [האדון ה' - שיש לו אדון אחד]
ז) חיגר [רגלים]
ח) סומא
ט) חולה [ושמחת] וזקן ומפונק שהולך במנעלים [רגלים]
י) טמא [ובאת שמה והבאתם שמה - שאינו בביאה אינו בהבאה]
יא) מוכה שחין ופולפיס [בבוא כל ישראל - הראוי לבא עמהם]
נשים בהקהל - לראב"ע לשמוע, לבן עזאי ללמוד; טף - ליתן שכר למביאיהן
טומטום שנקרע ביום ב' - לחזקיה ור"י (בבלי - ר' יוחנן) פטור מראייה [חזקי' - יִראה (הראוי ביום א') יֵראה (בשאר ימים); ר"י - תשלומין לראשון]
לר' הושעיה חייב [כל ז' חובה] משא"כ טמא שנטהר או הנתגייר [אינו ראוי בכל הרגל]
לר"י אנדרוגינוס נימול בשבת [ערל - אפי' מקצתו], ורבנן חולקין [ערל זכר - כולו]
יש בו דעת לישאל (לטמא ספיקו ברה"י) = בא ותופס אביו כדי להלך עמו
עולת ראייה רק בביאה ולא משלחין
הפריש עולת ראייה ומת - לר' יוחנן ור' יונתן היורשים מביאה ועולה לאב לחובתו [ולא יראו פני ריקם - אפי' לאחר מיתה (דומיא דפדיון הבן שמת)] (ואינו מקריבה ביו"ט, ומקריבה לאחר החג)
ור' אילא ושמואל חולקין [יראה יראה - הראוי לבא]
יולדת שמתה - ירשו קרקע - לשמואל תובעין מהם עולתה [משתעבד] ולא ממשכנין [אין בל תאחר ליורש], לר' יוחנן ממשכנין [שיעלה לחובתה]
ירשו מטלטלין - לשמואל אין תובעין, לר' יוחנן תובעין [מצוה לפרוע חובת אביהם]
הלכה ב' (ד. - ה.)
לב"ש עולת ראייה שוה ב' מעות ולחגיגה מעה [מרבים בעולות כמו בעצרת (נוהג לדורות)]
לב"ה להיפך [מרבים בשלמים כמו בקרבנות נשיאים (קרבן יחיד)]
לב"ה להיפך [מרבים בשלמים כמו בקרבנות נשיאים (קרבן יחיד)]
לחזקיה יכול לחלקו לב' בהמות, לר' יוחנן ב' כסף לכל בהמה
השיעורים לר' יוחנן הלכה למשה מסיני, לתנא ר' יוסי ור' הושעיה נמסרו לחכמים (וב"ד אחר יכול לשנות)
חגיגה נוהגת לפני הדיבור [ויחוגו לי]
יוצא שלמי שמחה אפי' משל אחרים, אפי' ממעשר שני ונדבות, נשים חייבות, אין שיעור -
משא"כ ראייה וחגיגה
משא"כ ראייה וחגיגה
לר' יהושע בן לוי שמחה אפי' בבשר חולין, לר' לעזר שלמים [ג"ש שלמים שלמים מהר עיבל]
לר"ל בשם חזקיה חגיגה ראשונה ממעות חולין והשאר אפי' ממעשר שני,
לר' יוחנן בכולן יטפול מעות מע"ש לחולין
הפריש י' בהמות לחגיגה - לר"ל אין המותר קרב ביו"ט אחרון [בפנ"ע אינו טפל לראשונה]
לר' יוחנן קרב [חגיגה גמורה היא] אא"כ אמר ביו"ט ראשון אין בדעתי להוסיף להקריב
לר' יוחנן קרב [חגיגה גמורה היא] אא"כ אמר ביו"ט ראשון אין בדעתי להוסיף להקריב
הלכה ג' (ה.)
עולת ראייה מחולין [חובה], שלמי שמחה אפי' ממעשר [בבלי - ושמחת - כל מיני שמחות],
חגיגה לב"ש מחולין [חובה], לב"ה טופל [ג"ש מסת למשאת בנימין (שהוסיף)] (לר"ל בהמה, לר' יוחנן מעות) של מעשר [ג"ש מסת לשאתו (במעשר שני); ג"ש שמחה שמחה למע"ש] לחולין
אם אינו טופל, אינו דוחה יו"ט
הלכה ד' (ה. - ה:)
יוצאין ידי שמחה בכל קדשים ששחטו ברגל [אך שמח למעט ליל יו"ט ראשון, ושמחת בחגך - כשמתחייב בחגיגה] חוץ מעופות ומנחות [ג"ש להר עיבל דכ' זבח]]
הלכה ה' (ה:)
אוכלין מועטין ונכסין מרובין או עני וידו רחבה מביא עולות מרובות [איש כמתנת ידו]
וכן עשיר שידו מעוטה [כברכת ה']
וכן עשיר שידו מעוטה [כברכת ה']
קטן פטור (אביו מפריש ראייה עבורו; פטור מחגיגה) [איש]
הרי עלי חגיגה בה' סלעים - אינו יוצא חובת חגיגה בפחות
הלכה ו' (ה: - ו.)
תשלומין לחגיגה עד יו"ט אחרון ואף שמיני עצרת [ט"ו ט"ו מפסח; בחודש השביע תחגוהו (לרבות)]
אין חגיגה דוחה שבת
שמיני רגל בפנ"ע (להזכרה בתפלה וברהמ"ז) [ביום (ולא וביום)], פייס, שהחיינו, וקרבן בפנ"ע
הלכה ז' (ו. - ו:)
מעוות לא יוכל לתקון: חגיגה אחרי החג, ר"ש בן מנסיא - הוליד ממזר,
רשב"י - ת"ח שפורש מתורה
רשב"י - ת"ח שפורש מתורה
שמירת עיר ע"י שכירת מלמדי מקרא ומשנה; לא וויתר על עזבם את תורתי;
שאור (מאור) שבתורה מקרבן אצלי; למד תורה שלא לשמה
שאור (מאור) שבתורה מקרבן אצלי; למד תורה שלא לשמה
לר' יהודה מעשה (מת, כלה) קודם לתלמוד, נמנו שתלמוד קודם אא"כ אין שם מי שיעשה
הלכה ח' (ו: - ח.)
התרת נדרים [למשנתנו פורחים באויר; לר"א נשבעתי ואקיימה - ופעמים לא; לר' יהושע - אשר נשבעתי באפי - וחוזר אני; תלוי בראשי המטות; שמואל - לא יחל דברו - אלא חכם]
ג' הדיוטות היודעים לפתוח פתח מתירין אפי' במקום יחיד מומחה
ממנים חכם להורות בדבר יחידי (נדרים, כתמים, מומים) כשראוי לכל דבר (משא"כ הלקוי בעינו),
ממנים להורות אף לזמן מסוים
ממנים להורות אף לזמן מסוים
מתעטפין בפלנים (מין סודר) להתיר נדר - לר' ירמיה כשאין טלית, לר' יוסי ב"ר בון לנדר קל (חרטה)
כל הלכות למשה מסיני כתובות במשנה; חביבין הדברים הנדרשים מן הכתובים; אילו כתבתי רובי תורתי, כמו אומות נחשבו, חביבין תורה שבע"פ; אפי' מה שתלמיד וותיק עתיד להורות נאמר למשה
מורין הלכה מן התלמוד ולא מהלכה למשה מסיני (איתותב), ולא מהוראה של רבי,
חוץ ממעשה (לר' מנא חוץ מבעל סברא, לר' חנניה חוץ מדבר שאין בו מחלוקת)
חוץ ממעשה (לר' מנא חוץ מבעל סברא, לר' חנניה חוץ מדבר שאין בו מחלוקת)
ביטל איסור ברוב - בשוגג מותר, במזיד אסור
מצוה שלא לומר על דבר שאינו נעשה (שלא ישמע); אסור לטמא מספיקא
לר' יוחנן שריפת תרומה עדיף מתלויה, ור' יוסי חולק