לר' לא - אין מטבילין כלי כבד כליטרא בכלי [חוצץ],

אולי יודה אבא שאול לת"ק דר"ש שא"צ לרפות ידיו שהודחו האוחזין בכלי שטובל

2) נטמא כל הכלי בטומאת ידים שנגעו במשקה בבית אחיזה (שקע בדופן) או באחוריו - אף לר"מ

לר' יוחנן נוגע במשקין בבית אחיזה המחוברין למשקין שבתוך הכלי - רק דבית אחיזה נטמא (לר"מ), ור' זעירה חולק

נוגע במשקין בית מטבחיא בעזרה - נטמאו כשיצאו מעזרה (ומח' במחוברין למשקין שבעזרה),
וכשחזרו נטהרו

משקין בית האחיזה שנטמאו מחמת ידים אינן מטמאין במקום אחר,
בנטמאו מחמת אוכלין טמאין מטמאין במקום אחר

נטמא אחוריו - משקין בבית אחיזתו מטמאין במקום אחר אבל לא את ידיו בבית אחיזה
משקין ע"ג אחוריו מטמאין הכוס לטמא במקום אחר ולא את ידיו בבית אחיזה

3) הנושא מדרס הזב לא ישא קדשים [מעשה שפקק חביתו בסנדל הזב] - לר' לעזר בדיעבד הקדשים טהורים כשזקוק לאכול קדשים [זהיר]

4) מתירין חבלי מטה לפני טבילה [אינם זריזין וחששו לחציצה בנקבים]

מכאן ואילך (לגי' בבלי - עד כאן) מחמירים אף בחולין על טהרת הקודש יותר מתרומה

6) כלי מצרף חתיכות לאחת להטמא גם בלי נגיעה ואף בהפסק מנחה אחרת (שא"צ לכלי ואינו נטמא) - לר' יוחנן בסולת קטרת לבונה וגחלי קטרת (לרב אחא אף בכלי חול),
לר"ל (בבלי - הנ"ל בכלי שרת מדאו' [כף אחת - כל שבכף אחת]) -
בשירי מנחה [נזקקו מתחלה לכלי (לר' בון בר כהנא גחלים רק ביו"כ,
לר' מתניה תמיד [אין שיעור])]

יכול לקדש מנחה בב' כלים, וספק אם אף קידוש קומץ

יכול לקמוץ כששייריה מעורבת [כלי מצרף]

חיבת הקודש מכשיר ליפסל ולא לטמא אחרים [מכל האוכל אשר יאכל - בטומאתה משום אוכל]

רבי - האוכל שלישי (אף בחולין על טהרת תרומה) נפסל גופו מלאכול תרומה [להו"א כמ"ד דנעשה שלישי; שיהא בדל מתרומה (בטומאת הגוף; ק"ע - מתרומה טמאה)] ומותר ליגע

האוכל שני פסול מלאכול מעשר לחכמים דר"מ

האוכל רביעי (אף בחולין על טהרת הקודש) פסול מלאכול קודש - ר' זעירה - וחולין על טהרת הקודש [רוקו נעשה תחלה [משקה פיו כמשקה קודש]] ומותר ליגע

ככרות קדשים הנאפין בגומות מטמאין זא"ז [מימיהם שנעשו על טהרת הקודש נעשו תחלה]

הנוגע בטבול יום אינו עושה רביעי

7) רביעי בקודש [ק"ו ממחוסר כיפורים שפסול רק בקודש, כ"ש שלישי שפוסל בתרומה [יטמא]; והבשר אשר יגע (שני) בכל טמא (שלישי) לא יאכל (רביעי); לר' ישמעאל שלישי ורביעי הלכה (מעלה דרבנן)]

8) נטמאת יד אחת, מטביל שתיהן

9) יד מטמא חברתה - לרבי להיות שני (לקודש ולא לתרומה) [כמו לר' יהושע שני עושה ידים שניות (אף לתרומה)], לר' יוחנן אף יד אחרת, ור"ל חולק (רק שלישי)

לר"מ רוק ומשקה שבפיו כמשקה להטמא (רמב"ם - להכשיר)
לחזקיה רק כשדבילה בפיו [נוח למוץ ע"י הרוק], לר' יוחנן בכל דבר

אין האדם מציל על משקה ואוכל שבפיו מלטמא ולהטמא

11) אונן ומחוסר כיפורים שהביא קרבנותיו צריכין טבילה לאכול קודש [עשו האוכל כמאכל - רביעי]

(12) טבילת ידים, 13) להחזיק טבילה לקודש)

אין מביאין יין ושמן לקודש מגליל ועבר הירדן [הפסק רצועה של כותים וגזרו טומאת ארץ העמים] אלא גרגרים שלא הוכשרו

נאמנות ביהודה על הקנקנים שנותן בהם הטבל ע' יום קודם לגת - וכן לקודש

תבלין שאינו אוכל - לר"ע אין טומאת אוכלין ונלקחין בכסף מעשר שני, ולר' יוחנן בן נורי להיפך

קידוש מי חטאת בדלעת - לת"ק מותר בטהור שהטביל אבל לא בנטמא והטביל,
לר' יהושע מ"מ אסור [תפלוט משקין בלועין]

ניטל לחי וקורה ממבוי בשבת - לר"י הותרה לאותה שבת, לר' יוסי אסור

לת"ק גר נאמן לעצמו שלא נתנסך יינו שרק הוא עסק בו ואינו נאמן לאחרים, לר"ע אינו נאמן כלל
וכן מח' בנאמנות ע"ה שנעשה חבר על טהרות

כולם חברים אף בשבת אסרו חג, ערב פסח, יום טבוח

לר"מ מטבילין שלחן באסרו חג אפי' בשבת (כשמטביל; כשנטמא),
לחכמים יטביל מיד [רידב"ז - שולחן הטהור]

לר"א אין המזבחות מקבלין טומאה [כקרקע [את גגו, ומזבח החיצון מק"ו או מג"ש רבוע רבוע]

שלחן מקבל טומאה [מיטלטל להראות לעולי כרגלים - ואין העץ צריך לזהב]