הלכה א' (ז: - ח:)
התירו נדרי זרוזין - על מחיר למוכר ולוקח, מסרב לאכול עמו
התרת חכם [ראשי המטות; לא יחל דברו - אבל אחר מיחל; נשבעתי ואקיימה - פעמים שאינו מקיים; נשבעתי באפי - ואני חוזר]
לאיסי ולגי' שלפנינו רב ושמואל ס"ל ד' נדרים צריכים התרה אלא שפתחן בצידן
כיוון המוכר לנדר ללוקח אחד ולזרז לוקח שני (לפ"מ - או הלוקח כיוון לזרז המוכר) -
מתוך שבטל לזה בטל נמי לזה
מתוך שבטל לזה בטל נמי לזה
לר' אמי ור' יוחנן משנתנו דנדרי זרוזין מותרין כר"ט ואפי' שניהם מעמידים דבריהם לנדור [בעינן הפלאה בשעת הנדר], לר' בא לכו"ע מותר באין מעמידין [כוונתם רק לזרז]
ר"א בן יעקב - מַתנה לבטל מה שעתיד לידור מהני כשזוכר תנאו כשנודר או כשהתנה לבטל אפי' לא אזכור התנאי
לא מהני תנאי לבטל שבועה, ור' חנניה חולק [אשר ישנו פה דומיא דאיננו פה דאין בלבם תנאי]
הלכה ב' (ח: - י.)
התירו נדרי הבאי (גוזמא) ושגגות (טעה כשנדר או כשחל הנדר (שכח הנדר ואכל) [האדם בשבועה])
יש מרובע באוכלין ואין מרובע בבריות;
נאמרו בדיבור אחד: עד שקר/עד שוא, זכור/שמור, מחלליה מות יומת/שני כבשים,
ערות אשת אחיך/יבמה יבא, ולא תסוב נחלה/וכל בת יורשת, גדילים תעשה/לא תלבש שעטנז
נאמרו בדיבור אחד: עד שקר/עד שוא, זכור/שמור, מחלליה מות יומת/שני כבשים,
ערות אשת אחיך/יבמה יבא, ולא תסוב נחלה/וכל בת יורשת, גדילים תעשה/לא תלבש שעטנז
שבועת שוא לאמת או לשנות דבר הידוע - לר' יוחנן ידוע לג', לר' אלעזר אפי' לב' וא' בסוף העולם
נשבע על אבן שהוא כסף בפני שנים וזרק לים -
לר' יוחנן שבועת שקר, לר' אלעזר שבועת שוא [יש אחר בעולם שיודע]
לר' יוחנן שבועת שקר, לר' אלעזר שבועת שוא [יש אחר בעולם שיודע]
שבועות הבאי וזרוזין מותרות (אא"כ מעמיד דבריו) ולוקה משום שבועת שוא,
שבועות שגגות (וי"ג לק"ע אף הבאי) אסורות
שבועות שגגות (וי"ג לק"ע אף הבאי) אסורות
שבועה שא"א להבא (שיתן פלוני לפלוני) אינה לשעבר (נתן פלוני לפלוני) ק"ע - ואינו שבועת שוא
נדרי שגגות - אסר עליהם ונמצא אביו שם - לב"ש רק אביו מותר, לב"ה כולן מותרין [בטל מקצתו (ולר"ע אף בהתיר חכם מקצתו) בטל כולו; אילו ידע לא היה נודר]
הלכה ג' - ד' (י. - יא.)
נדרי אונסין: א) הדירו שיאכל אצלו ונאנס, ואף יכול להפטר ע"י כאלו התקבלתי לחכמים דר"מ
ולכו"ע כשאומר שהתכוון לכבוד המודר
ולכו"ע כשאומר שהתכוון לכבוד המודר
ב) נודר על שקר ללסטים או מוכס בלי קצבה בחשש סכנה (לפי' א' בק"ע סכנה שיתבע הרבה) -
לב"ש מותר רק במה ששאל ממנו שידור לו (לגי' שלנו בדיעבד מ"מ מותר), ולא בשבועה וב"ה מתירין [לא תשבעו לשקר]
לב"ש מותר רק במה ששאל ממנו שידור לו (לגי' שלנו בדיעבד מ"מ מותר), ולא בשבועה וב"ה מתירין [לא תשבעו לשקר]
אין תולין פירות אלו הן של ישראל בעל זרוע [דרכו ליפול מגדולתו]
הלכה ה' (יא. - יא:)
דליקה באה ואמר טלית זו קרבן אם אינה נשרפת - דמיהן קדוש לקרבן
וספק אם מעל משעת אמירה או משניצלת
וספק אם מעל משעת אמירה או משניצלת
נטיעות אלו קרבן עד שיקצצו - לחזקיה אם פדאן הוא חוזרות לקדושתן עד שפדאן אחר
לר' יוחנן פקעה קדושתן כשנקצצו או ע"י פדיון
בפרוטה אחת התקדשי לי היום ואחת לאחר שאגרשך -
ספק לר' יוסי אי כפדאן אחר (דיוצאה לרשותה) או הוא
ספק לר' יוסי אי כפדאן אחר (דיוצאה לרשותה) או הוא
הלכה ו' - ט' (יא: - יג.)
יורדי הים בכלל יושבי היבשה [סופן לרדת]
רק מי שדרכו לפרש לרחוק בכלל יורדי הים, לטיול ספק
נדר מיורדי הים לאחר ל' - לר' ישמעאל הולכין בתר שעת חלות, לר"ע כשעת אמירה
סומין בכלל רואי החמה [חמה רואה אותו]; שחורי ראש = כל זכרים גדולים
נולדים - לחכמים שדרכו להוליד, לר"מ לאפוקי ילודים כבר [הנה בן נולד - לעתיד]
כותים בכלל שובתי שבת ואוכלי שום ליל שבת, ואינם בכלל עולי ירושלים
ישראל לאו בכלל בני נח; ישמעאל ועשו לאו בכלל זרע אברהם ויצחק [ביצחק (במקצת) יקרא לך זרע, ב'יצחק - שינחול עוה"ז ועוה"ב, כה (ככוכבים) יהיה זרעך - דרך כוכב מיעקב]
עתיד עשו הרשע לעטוף טליתו ולישב עם הצדיקים בגן עדן והקב"ה גוררו משם
ערלים = אומות העולם, מולים = ישראל
מאוסה הערלה, גדולה מילה, מילה ושבת שקולין כנגד כל המצות ומילה גדולה משבת,
ע"ז וחילול ה' קשין מכולן (וחילול ה' יותר קשה), ויבקש המיתו שנתעסק בלינה קודם המילה, מח' אם משה או התינוק קרוי חתן, ותגע לרגליו של משה/מלאך/תינוק, למולות - אף פריעה/ציצין
ע"ז וחילול ה' קשין מכולן (וחילול ה' יותר קשה), ויבקש המיתו שנתעסק בלינה קודם המילה, מח' אם משה או התינוק קרוי חתן, ותגע לרגליו של משה/מלאך/תינוק, למולות - אף פריעה/ציצין
מילה דוחה קציצת בהרת [בשר ערלתו - ריבוי וכאלו כתובה בצדה של הל"ת]
לר' יוסה עשה דוחה ל"ת רק בכתובה בצידה (לפי' א' בק"ע במ"ע שנאמרה קודם מ"ת),
ור' יונה חולק
ור' יונה חולק