זביחת פסח ע"י שליח [לא כ' וזבחת אלא ובשלת ואכלת]

איסור מלאכה בי"ד אחר חצות [שם תזבח וכו' - כשקרבנך קרב לא תעסוק במלאכתך]
ולפני חצות תלוי במנהג

כ"ד משמרות - כ"ד אלף בירושלים וי"ב אלף ביריחו [כבוד לירושלים] -
כהנים לעבודה, לויים לדוכן, ישראלים שלוחי הציבור לעמוד על הקרבן

הרי עלי עולה אחר חצות - אסור במלאכה כל היום [גם בשחרית עולה הוא (משא"כ פסח)]

אינו מנהג: איסור מלאכה לנשים מוצ"ש, בה"ב (ג' ראשונות), הוש"ר לפני מנחה
לר' חיננא כולם מנהג

מנהג: איסור מלאכה י"ד ניסן, מוצ"ש ובה"ב עד שיסיימו התפלה, הוש"ר מן המנחה, ר"ח,
טויה מר"ח אב [כי השתות (אבן שתיה) יהרסון], שימוש בעצי שיטין דמגדל צבעייה,
מלאכה בחוה"מ (כשלא ממעט בשמחת הרגל),
מכירת בהמה דקה וחיה גסה לגוי, צלי ליל פסח, נר ליל יו"כ, מלאכה בט' באב

נהג איסור מדינא בטעות - מתירין לו, אבל מקום שנהגו איסור אין מתירין בפניהן

מנהג המקום וגלו למקום אחר - ספק אם הותר

נהגו מנהג אבותיהם - נשאלין על נדרן

לר"י אסור לפרש בים הגדול [סכנה]

אין לא תתגודדו במנהג, באומר מלכיות בקדושת ה' [בדיעבד יוצא],
במגילה י"ד וט"ו [עיר ועיר - זמנים הרבה]

הביא פירות ממקום שלא כלו לחיה למקום שכלו -

אסור לייחד בהמת ישראל עם גוי אפי' למ"ד מותר למכור לו [שלו - וחושש שמעקרה/מכחיש]

לר"י בהמה בשותפות עם גוי - משלם חצי דמי הבכור לכהן,
קבלן גוי בחמורה של ישראל - קונה מגוי חלקו בבכור אף ביוקר ויתן כל שויו לכהן

מנהג ליל יו"כ להדליק [אינו משמש לאור הנר] או לא להדליק [שלא יראנה]

מותר להדיח כבשין ושלקות מן המנחה ולמעלה ביו"כ [סכנה במוצאי יו"כ]
לר' אבהו בנאכל צונן, לר' מנא אף במבושל

לא מחלקין לחם הפנים ביו"כ שבת [שמא ישכח ויאכל]

מותר לומר לגוי ביו"כ לאפות [אוכל נפש] ולא לעשות פתילה לנר

לרשב"ג לא גזרו ביטול מלאכה בט' באב, לחכמים ת"ח בטלין בכל מקום

חכמים דר"מ - חייטים ספרים וכובסין ולר' יוסי בר"י רצענים עושין מלאכתן בי"ד [שכן בחוה"מ התירו להדיוט/נזיר ומצורע/נטהרין/עולי רגלים]

מושיבין תרנגולין בשובך בי"ד, ובחוה"מ רק מחזירין תוך ג' ימים הבורח/מחליפה אם מתה
אחר שישבה כבר ג' ימים

גורפין זבל מרפת וחצר קטנה (ולא ממבוי) לאשפה בחוה"מ [ריחו קשה],
ומחצר גדולה רק מסלקין לצדדין, ובי"ד אף לאשפה

מוליך ומביא כלי מאומן בי"ד, ובחוה"מ אסור

בחוה"מ אין מרביעין אלא חמורה התובעת [שלא תצטנן], ומוליכין בהמות לרעות, ועושין רפואה

לא מיחו (לרח"ק לר"מ לכתחלה) על שכורכין את שמע -
לר"מ לא הפסיקו בין התיבות/בין אחד לברוך, לר"י לא אמרו בשכמל"ו

קוצרין ולכתחלה לא גודשין תבואה לפני העומר [רק גזירה]

גידולי הקדש אסורין אפי' כיוונו להקדיש רק הקורות

אין לתת פאה מירק [פטור דאינו מתקיים - ויאכלו בטיבלה]

המקדיש כרם עם עוללות - העוללות לעניים ולת"ק דר"י א"צ לשלם שכר גידולן להקדש [אינו שלו]

קדושת שביעית אף בשל הקדש [שבת (בדבר שהוא) לה']

שכחה: לר' יוחנן משעבר עליו חוץ מכרם המודלה דדרכו ליבחן בכדי לפשוט ידו

מכר ביתו בימי שכירות - לר' אימי השוכר יצא, לר' זעירא השוכר דר שם,
וכשהקדישו ועדיין לא שילם - שכירותו להקדש

אין אוכלין פירות שיש בהן ספק אם נשרו בשבת או יו"ט