אין עגלה ערופה: 1) משרבו רצחנים [כי ימצא - ולא מצויים],
2) רק עד אחד על הנהרג [כי ימצא - בב' (ומח' אם עד נעשה דיין)],
3) ראו מפרכס [חלל], 4) יש מי שמכיר ההורג אילו רואה אותו [לא נודע],
5) ב"ד שראו אע"פ שאינם מכירו [ועינינו לא ראו],
6) בחו"ל [אשר ה"א נותן לך], 7) ירושלים או ערי מקלט למ"ד לא נתחלקה [לרשתה],
8) לפ"מ בי"ד שנה שכיבשו וחילקו (לק"ע מדדו והביאו אחרי י"ד שנה) [לרשתה],
9) טמון [באדמה; כי ימצא; בשדה - בגלוי],
10) תלוי [נופל] 11) וחנוק [חלל] (לר"א שניהם, לר' יוסי בר"י או או),
12) עומד על מיטתו, 13) צף [בשדה; באדמה],
14) סמוך לגבול עכו"ם [גוים הרגוהו; ימצא - ולא הממציא עצמו],
15) ב' הרוגים יחד [ימצא - ולא ימצאו]

מודדין ממקום שנמצא מת (ולא ממקום שמפרכס),ציינו קברו ומודדין משם

מציינים קברות [וטמא טמא יקרא - הטומאה קורא פרוש], עצמות [וראה עצם],
שדרה וגולגולת [אדם], ולא כזית בשר [שמא נתעכל ומוטב שיתקלקלו לשעה]

מצא אבן א' מצויינת - מטמא באהל,
ב' אבנים - רק ביניהן טמא, ואם חרוש ביניהן - רק על גביהן וסביבותיהן טמא

לת"ק ור"ש ג' מב"ד דירושלים מודדין [זקניך - ואין ב"ד שקול] לר"י ה' [זקניך, ושופטיך, ואין ב"ד שקול], לר"א בן יעקב כולם [זקניך] ומלך וכה"ג [ושופטיך]

סמיכה על פר העלם דבר - לר"ש בג' [וסמכו ואין ב"ד שקול], לר"י ה' [וסמכו זקני]

מודדין מעיר הקרובה שיש בה ב"ד [שיאמרו ידינו לא שפכו], ומצוה למדוד אע"פ שברור

לרבנן דר"י שכחה אף בטמון [שדך, קצירך - מיעוט אחר מיעוט]

מצאו מכוון בין ב' עיירות - לר"א מביאין ב' עגלות [ומדדו את הערים],
לחכמים - לק"ע כלום, לפ"מ אחת בשותפות [הקרובה ולא קרובות]

ראש למעלה במדרון וגוף למטה - לר"א קוברין במקום הגוף [הראש נייד], לר"ע במקום הראש [הגוף הלך]
ראש למטה - קוברין במקום הגוף

דם העגלה טמא ומכשיר, לר' ינאי עריפתה מטהרה מטומאת נבילה אפי' בטריפה [זו היא שחיטתה] וספק לר"ל

זקני העיר רוחצים ידיהם על מקום עריפתה ואומרים ידינו לא שפכו וכו' (מח' אם שלא בא הרוצח לידינו ליהרג בדין, או שלא החזקנו הנהרג)

לר"מ - לר' ינאי עריפה מחייב באותו ואת בנו, לר"ל רק שחיטתה, לר' אילא ור"ש פטור [שחיטה שאינה ראויה]

נאסרה העגלה - לר' ינאי משהורידה, לר' שמואל בר יצחק לפ"מ משהופרשה

נמצא הרוצח לפני עריפה - תרעה [הקדש טעות]

ראיתי - עד אחד בהכחשה (לרב אפי' אשה) - עורפין,
לר' נחמיה בנשים הולכין בתר רוב דיעות אבל איש א' מכחיש ק' נשים

משרבו המנאפין ביטל ריב"ז מי סוטה [לא אפקוד על בנותיכם וכו'; בקרב עמה - ולא כשעמה פרוצים, אין האיש מנוקה מעון]

יוחנן כה"ג ביטל וידוי מעשר [ר"ל - נתנו מעשר ראשון לכהנים; ר' יוחנן - נחשדו אמעשרות ותיקן להפריש דמאי ולא נתן ללוי ועני (והמעשרין כראוי התוודו בקול נמוך); עשירים לקחו המעשר שבאוצר בזרוע]

בראשונה מעשר (עני לק"ע, ראשון לפ"מ) שליש למכירי כהונה ולויה, שליש לאוצר [לפרנסת דיינים, לתובעים המתעכבים בירושלים לק"ע), ושליש לעניים ולת"ח בירושלים}

משבטלה סנהדרין בטלו שיר בבית המשתאות [דברי נבלה]

בטלו שמחה כשנושעו מצרה [צרות האחרונות משכחות הראשונות]

פסקה רוח הקודש משמתו חגי זכריה ומלאכי

בפולמוס אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים (והתירו כיפה של עץ שתולין בה רדידי זהב),
ואירוס (תוף טמבור"י)

בפולמוס טיטוס גזרו על עטרות כלות (ורבותינו התירו),

בחורבן גזרו על אפריון כלה, ורבותינו התירו בתוך העיר [צניעות]