הלכה א' (טו: - יז.)
מה שהחזיקו עולי בבל יש גזירת ספיחין,
מה שהחזיקו רק עולי מצרים רק איסור נעבד דאו' [לא קדשה לעת"ל]
בחו"ל פטורין ממצות התלויות בארץ [אשר תשמרון לעשות בארץ]
וחייבים בשאר מצות [כתפילין ותלמוד תורה [ואבדתם מהרה וכו' ושמתם וכו']]
בירושה שנייה נתחייבו במצות התלויות בארץ [הוקש עזרא ליהושע]
לר' יוסי בר"ח מדאו' [הוקש אשר ירשו אבותיך וירשתה]
לר' אלעזר קבלו מאליהן [ועל החתום שרינו]
העלו עליהם כאילו מאיליהן קבלו עליהן; מח' מי הם קיני קניזי וקדמוני; לעת"ל אין עוד שעבוד
רצועה מעכו לכזיב/לבלב - למזרחו בחזקת א"י ולמערבו בחזקת חו"ל, ועכו מקצתו חו"ל
תלמיד אסור להורות; הורה הלכה תוך י"ב מיל של רבו חייב מיתה
אשקלון כחו"ל [לא כבשו עולי בבל] (ור' ישמעאל בר"י הסתפק לענין מעשרות)
וטיהרוה מטומאת ארץ העמים וגזרו טומאת מדורי עכו"ם
וטיהרוה מטומאת ארץ העמים וגזרו טומאת מדורי עכו"ם
ואולי אשקלון בקרא לאו אשקלון הנ"ל
לצור (סוריא) יש טומאת ארץ העמים וחייבת במעשר מדרבנן ואין גזירת ספיחין
לריב"ל סוסיתא פטור ממעשרות, ור' אמי חולק [העלו מסים לא"י]
מגדריקו עד נחל מצרים (ועזה בכלל) לא גזרו טומאה [נוה רע ולא ידור שם]
עיירות של כותים שלא כבשו לגמרי אין בהן טומאה אבל חששו לענין חלה
לר' יוחנן גזרו טומאה לבצרה (ומח' אם נתן רשות ללכת מפני כיבוד אב ואם)
עולי בבל כבשו כמו עולי מצרים למזרח עד עמון ומואב ולדרום עד מצרים
ספרק לר"ל אם עמון ומואב שטיהרו בסיחון חייבין במעשרות מדאו',
לר' תנחומא חייב [החל רש - עשיתיו חולין (ונטהר מירושת מואב)]
שדות שאנטונינוס מסר לרבי באריסות יש איסור נעבד ואין גזירת ספיחין [כסוריא]
ופטורין ממעשרות [גוף השדה של גוי]
גבול צפון של עולי מצרים - נהר פרת > כזיב > גובה טורי אמנון שם ישירו לעת"ל
גבול מערב - לחכמים חוט מטורי אמנון לנחל מצרים, לר"י אוקיינוס [הים הגדול וגבול]
הלכה ב' (יז. - יז:)
בסוריא עושין (לטחון עם חשודה; בלי שינוי) בפירות שביעית תלושין [שלא יצא לחו"ל],
אבל עבודת קרקע והשקאת אילנות וקצירה אסור [שלא ישתקעו שם]
אסור לטחון עם גוי בשביעית בא"י
אסור להשכיר בהמתו לחשוד או גוי במקום איסור נעבד
הלכה ג' (יז:)
בצלים דשישית שהוסיפו בשביעית עלין שחורין/הירק לא נתלש עמהן - אסורין [יונקין מקרקע ורבו על העיקר], ירוקין מותרין [יונקין מאוירא]
שתל בצל הכל טבל - לר' יוסי בשם ר' יוחנן משרבו הגידולין, לר' חייא בשם ר' יוחנן משהשריש
משרבו גידולי היתר (שישית, שמינית) על העיקר של שביעית - לר' זירא מותר אחר ביעור (ולהל' התיר רק במדוכנין (כתשן במקום חיבורן)) ולפני ביעור נאכל בקדושה [יש לו מתירין]
לר' לא ור' אימי אסור [חומר בגידולין (ר"ן - גדל מתוך האיסור)]
הלכה ד' (יח.)
מולר ליקח ירק מוצ"ש - לת"ק משיעשה כיוצא בו (ותולין שהביא מהבכיר),
לרבי מיד [משהתירו להביא מחו"ל תלינן מחו"ל]
אין מוציאין תרומה טמאה [מעלה] ופירות שביעית לחו"ל (לר"י של עולי בבל, לר"ש עולי מצרים) [אשר בארצך תהיה כל תבואתה], ותרומת חו"ל לא"י [שלא יצאו כהנים לשם] (וביכורים מותר [באחריות בעלים להביאם לעזרה])
לרבי ל\מסוריא מותר
התיר רבי להביא ירק מחו"ל לא"י, ומאז הנודר מירק בשביעית כוונתו לירק גינה דחו"ל ולא לירק השדה, וצריך מחשבת אוכל לטומאת עולשין [ירק גינה מצוי]
פירות שביעית בחו"ל - לר"ש מתבערין בחו"ל ולא יעבירם למקום אחר,
לר"ש בן אלעזר מביאין לא"י [אשר בארצך תהיה כל תבואתה]
לר"ש בן אלעזר מביאין לא"י [אשר בארצך תהיה כל תבואתה]