הלכה א' (כא: - כב.)
עושין רטייה לאדם ממאכל בהמה ולא ממאכל אדם [לכם לאכלה ולא למלוגמא;
לכם לאכלה - לך וכו' - מיעוט אחר מיעוט לרבות מלוגמא ממאכל בהמה]
לכם לאכלה - לך וכו' - מיעוט אחר מיעוט לרבות מלוגמא ממאכל בהמה]
מצמחי מלוגמא עושין צבועין לאדם, ממאכל בהמה עושין צבועין לבהמה (ור' יוסי חולק [אינו צורך חשוב]) ולא מלוגמא לבהמה
אין קדושת שביעית למינים המיוחדים לצבעי בהמה
קדו' שביעית לסיאה ואיזוב וקורנס תלויה במחשבת הלוקט או הקונה במשיכה או לר' יוחנן במעות
אם לאדם/לבהמה/לעצים (לפ"מ למ"ד מעות קונות תלוי בדעת המוכר), ומשחישב לאוכל שוב לא פקע
אם לאדם/לבהמה/לעצים (לפ"מ למ"ד מעות קונות תלוי בדעת המוכר), ומשחישב לאוכל שוב לא פקע
מאכל אדם ובהמה - אסור לשולקן לבהמה
דעת המוכר לעצים ודעת הקונה לאוכל - מי שתבע בסוף לקיים המקח נתרצה לשני
הלכה ב' (כב. - כב:)
אוכלין וסכין [כשתיה] שביעית תרומה ומע"ש רק כדרכו (ואפי' נתכוין לרפואה)
ושביעית אף להדליק [תהיה]
ושביעית אף להדליק [תהיה]
אינו חייב לאכול כשאינו ראוי כ"כ לאכילה
אסור לאכול תרדין או חטים חיים, לפלוט חומץ או שמן, לסוך יין וחומץ [הפסד]
אסרו לפטם שמן [איבוד מה שנבלע בבשמים] או לקנותו מחשוד [מחזיק עוברי עבירה]
ומותר לפטם יין לר"י [שותה עם הבשמים], ולרבנן אסור [ממעיטו משותיו]
ומותר לפטם יין לר"י [שותה עם הבשמים], ולרבנן אסור [ממעיטו משותיו]
אין סכין שמן שביעית או מדליקים תרומה טמאה במרחץ או לסוך בפני רבים (פ"מ) [בזיון קדשים]
הלכה ג' (כב:)
אין מוכרין פירות שביעית או מחו"ל (שאינן ניכרין שהן מחו"ל) במדה במשקל במנין [שימכרו בזול; שיזכרו שהן של שביעית] או באגודות [כסחורה] אא"כ דרכו לאגוד בבית לב"ה
אסרו למוד בכלי שיודע מידתו או באצבעו
אסור לחתוך בשר בכור במדה לחתיכות אפי' למכור בביתו
הלכה ד' (כב: - כג.)
הילך כסף ולקוט לי ירק - לא הוי דמי שביעית [לשון שכירות - לר"ל במראה לו מקום ללקוט,
לר' יוחנן כשמצויין פירות כמראה מקום והקילו בשביעית דרבנן] אא"כ אמר לקוט לי בו
לר' יוחנן כשמצויין פירות כמראה מקום והקילו בשביעית דרבנן] אא"כ אמר לקוט לי בו
נותן ככר תמורת שיביא ירקות כשילקוט - בהתנה המוכר אסור [נתחייב דמים והוי פריעת חובו],
בהתנה לוקח מותר [כמתנה זל"ז; לפ"מ הככר כפירות שביעית]
בהתנה לוקח מותר [כמתנה זל"ז; לפ"מ הככר כפירות שביעית]
כשהלוקח אומר ברי לי שאמצא ואתן - לחכמים מותר [ירקות מצויין והוי כשכירות ללקוט],
לר"י ור' נחמיה אסור [אינן מצויין]
לר"י ור' נחמיה אסור [אינן מצויין]
אין פורעין חוב מדמי שביעית [מרויח הוי כסחורה]
הלכות של עמעום (התירו חכמים): הילך כסף ולקוט ירק,
העלם מע"ש שנאכלם בירושלים [לאו שכר העלאה],
"השאילני" יין בשבת, פת עכו"ם מפלטר כשאין מישראל [חיי נפש] (ויש להחמיר)
העלם מע"ש שנאכלם בירושלים [לאו שכר העלאה],
"השאילני" יין בשבת, פת עכו"ם מפלטר כשאין מישראל [חיי נפש] (ויש להחמיר)
אסור לעשיר להשכיר עני ללקט פאה וכו' או לוי ליקח מעשר ראשון כשמראה לו מקום
הלכה ה' - ו' (כג. - כג:)
נותנים פירות שביעית לבייר עבור מים לשתיית אדם, לר' יוסי אף כביסתו, ולחכמים דר' יוסי אף לשאר תשמישו, למתנת חנם
מעיין של בני העיר: בני העיר לשתות > לר' יוסי כביסתם [חיי נפש] (ולא רחיצה) >
אחרים לשתות [תהיינה עיר ועיר (ואח"כ) ומגרשיה סביבותיה] > בהמות העיר
אחרים לשתות [תהיינה עיר ועיר (ואח"כ) ומגרשיה סביבותיה] > בהמות העיר
ספיחי היתר (לר' לא שהתחילו בששית, לר' מנא שעלו מעליהן שמותרין מדאו') קוצר בשינוי (בעבר ושמרן, וי"א אף בהפקר), לרמב"ם שינוי מקום לייבש תאנים [קצירך לא תקצור וכו' - לא כדרך הבוצרים]
אסור לבצור ממשומר (לר"ת אסור באכילה, לרמב"ן יפקירן קודם) [נזירך לא תבצור]
פוצעין ענבים וזתים במכתשת (לר"ש בבית הבד) ודורך בגת/בבד קטן (ורבותינו חולקין),
לר'יוחנן מותר כדרך
לר'יוחנן מותר כדרך
ר' יוחנן להל' דאין לפסוק שמן לשכר מלאכת בית הבד [כר"י ור' נחמיה (ה"ד) דהוי פרעון חוב],
לפ"מ ר' זעירא חולק
לפ"מ ר' זעירא חולק
לר' הילא קנסו העושין מלאכה אסורה (הכניסו פירות הרבה - לרמב"ם ופ"מ ונפיש אגרייהו) ששכרן קדוש בקדושת שביעית
הלכה ז' (כג: - כד.)
לר"מ אין מבשלין שביעית עם תרומה [מביא לידי פסול (ביעור; הפסד שביעית כשנטמא)] אא"כ מעט מעט ואוכלין, ור"ש מתיר
ר"מ ור"ש הל' כר"ש, ודבית ר' ינאי ס"ל כר"מ [רידב"ז - דכאן הוי סתם נגד ר"ש]
הפרי עצמו וחליפיו האחרון יש בהם קדושת שביעית ומתבערין
דמי שביעית יוצא לחולין דרך מכירה לר' אלעזר, ולר' יוחנן אף דרך חילול
אן הדמים נתפסים בקדושת שביעית כשמשלם אחרי אכילת הפרי,
ולר' חזקיה אף כשקנה הפרי במשיכה ואח"כ פרע [פריעת חוב]
ולר' חזקיה אף כשקנה הפרי במשיכה ואח"כ פרע [פריעת חוב]
לפ"מ איש נאמן יכול לשלם דמי שביעית [לאו כחוב] ויכול לפרוע חוב בדמי שביעית כשנתן לפניו גם מעות אחרים
הלכה ח' (כד. - כד:)
לוקחין בדמי שביעית רק מאכל ולא קרבן [פ"מ - חובה באה מחולין; בי' - למזבח ולא לאכילה],
ובדיעבד יאכל כנגדן בתורת שביעית [ר"ש - קנס, בי' - חוזר ומחלל]
ובדיעבד יאכל כנגדן בתורת שביעית [ר"ש - קנס, בי' - חוזר ומחלל]
אין מקדשין אשה לכתחלה בדמי שביעית [כקונה שפחה]
אין סכין כלים ועור בדמי שביעית, ובדיעבד יאכל כנגדן
ויכול לסוך רגלו ואח"כ נותנו לתוך מנעלו [כתרומה - כי יחללוהו - פרט למחולל ועומד]
לא יתן שמן ע"ג שיש להתעגל בה [א"א שיקנח הכל], ורשב"ג מתיר
שיטת ר"א: למשנתנו עור שסכו בשמן שביעית ידלק [אפשר לסחוט והגיע זמן ביעור],
לר"ע אליבא דחזקיה בשם ר' אחא מותר - לפ"מ לר' יוסי בדיעבד, לר' אחא לכתחלה
לר"ע אליבא דחזקיה בשם ר' אחא מותר - לפ"מ לר' יוסי בדיעבד, לר' אחא לכתחלה
למשנתנו פת כותי לר"א אסור, לר' יוסי לגר"א אף פת של ע"ה [משום בנותיהם],
לחזקיה בשם ר' אחא מותר (לפ"מ - כדין פת נכרי) אף אחרי פסח [מחליפן מיד]
לחזקיה בשם ר' אחא מותר (לפ"מ - כדין פת נכרי) אף אחרי פסח [מחליפן מיד]
הסיק מרחץ בקש ובתבן הראוי לבהמה - מותר לרחוץ בו משכבר נשרף [כבר נפסד] לראב"ד רק בחנם,
חוץ מאדם חשוב [ר"ש - ילמדו ממנו שמותר, ראב"ד - כשכר דמי (סחורה)]
חוץ מאדם חשוב [ר"ש - ילמדו ממנו שמותר, ראב"ד - כשכר דמי (סחורה)]
מרחץ שנעבד לע"ז מותר [אינם אוסרים דבר של רבים]