[1] כן הביאו התוס' בסוף דבריהם, דס"ל דלא הוי חיבור לא למעלה ולא למטה.

[2] ופירש ר"ת דצריך שיהיה הנקב כשפופרת הנוד, אולם במים שעוברים שם לא צריך יותר מטופח על מנת להטפיח. אכן ר"י הרבה להקשות על שיטה זו ופירש אחרת.

[3] דכיון שרק אחד מהם שליח, והשני לא שליח, וחכמים האמינו רק לשליח כשאומר בפני נכתב ובפני נחתם ולא לאדם אחר לכן פסול. ולפ"ז אם יוצא הגט מתחת ידי שניהם יש להכשיר, דסוף סוף יש שליח שהעיד על הכתיבה ויש שליח שהעיד על החתימה. וקשה דאכתי מה שמצאנו שהאמינו לשליח על החתימה הוא רק כשמעיד גם על הכתיבה - שאז אין לחוש לאיחלופי בקיום שטרות, אולם אם לא מעיד לא האמינו. ותירצה הגמ', דס"ל דשנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם, דכיון שהם שנים הם יוכלו לקיים את הגט אם יבוא הבעל ויערער, וכיון שאין צריך להעיד על החתימה כשר.

[4] דאף שהאחד שמעיד בפנינו נחתם לא העיד שבפניו נכתב - ואין כאן היכר בין זה לבין שאר שטרות, מ"מ לא חש ר' יהודה לאיחלופי בקיום שטרות שיביאו להעיד בעד אחד דלא גזר בזה. ואילו חכמים גזרו ופסלו משום איחלופי שלא יבואו להתירם ג"כ בעד אחד.

[5] ס"ל שנים שהביאו את הגט צריכים שיאמרו בפ"נ ובפ"נ, וכיון שכאן אין כל אחד אומר בפ"נ בפ"נ לכן יש לפסול.

[6] והגם שבמשנה לא כתוב שר' יהודה חולק בזה, מ"מ כך "אתמר עלה" דחלוק ר' יהודה גם בראשונה, והטעם דהרי העמדנו עתה את סברת ר' יהודה אליבא דרבה דכו"ע בעו לשמה אלא שאחר שלמדו לא חשש ר' יהודה שמא יחזור דבר לקלקולו ולא צריך לומר בפ"נ ובפ"נ משום לשמה אלא רק משום קיום, וכיון שהם שנים לא צריך לומר גם משום קיום. וסברא זו נכונה בין ברישא ובין בסיפא, דהיינו בין בשנים שהביאו ואחד אמר בפני נכתב ואחד בפני נחתם, ובין בסיפא שהביאו שלשה ושנים אמרו בפני נכתב, ואחד אמר בפני נחתם, בכל ענין יש להכשיר לר' יהודה.

[7] ואליבא דרבה הטעם משום דחששו שמא יחזור הדבר לקלקולו, לכן הצריכו גם שנים שיאמרו בפני נכתב ובפני נחתם, וכאן כיון שזה שאומר בפני נחתם לא אומר בפני נכתב, יש לחוש שמא יחליפו עם דין קיום שטרות בעלמא שלא מהני בעד אחד.